למעשה, מחקרים רבים שפורסמו ביניהם המחקר של לאוב שפורסם ב"טיימס אוף אינדיה", מראים שיונקים בוגרים (כולל בני אדם, בתנאים מסוימים) יכולים לחוות צמיחה של נוירונים חדשים, במיוחד באזור הנקרא היפוקמפוס, אזור מוח חיוני ליצירת זיכרון ולויסות רגשי.
אז מהו "דשן" מוח?
כאשר השרירים ורקמות אחרות פעילים במהלך פעילות גופנית, הגוף משחרר חלבון הנקרא גורם נוירוטרופי מוחי (BDNF). אותו חלבון שנקרא "BDNF" מכונה לעיתים גם "הדשן" של המוח מכיוון שהוא מקל על גדילתם של נוירונים חדשים, תומך בהסתעפות דנדריטית (קשרים בין נוירונים) ועוזר לנוירונים קיימים לשרוד ולתפקד כראוי. ישנו קשר ברור בין הפרשת החלבון BDNF במוח להיווצרות נוירונים בריאים בהיפוקמפוס.
פעילות גופנית תורמת - אך יש אחת שתורמת במיוחד
פעילות גופנית מסייעת בבניית שרירים ויכולה גם לקדם נוירוגנזה (תהליך היווצרות תאי עצב חדשים מתוך תאי גזע). ד"ר לאוב מדגיש שלא כל תרגילי הספורט משפיעים באותה מידה על קידום הפרשת BDNF ובגירוי נוירוגנזה.
רמות גבוהות יותר של BDNF נקשרו לסיכון נמוך יותר למחלת אלצהיימר ולירידה קוגניטיבית איטית יותר. למרות ש-BDNF אינו "מרפא" את מחלת אלצהיימר, פעילות גופנית היא אחת הדרכים היעילות ביותר שאינן תרופתיות להקלה במחלה.
אימוני התנגדות, נחקרים במיוחד בשל השפעותיהם על הפחתת עומס עמילואיד, שיפור הישרדות נוירונים, הפחתת דלקת ושימור נפח ההיפוקמפוס. שילוב אימוני כוח יכול לשפר את ויסות מצב הרוח, להגביר את החוסן ללחץ ולתמוך בביצועים הקוגניטיביים הכלליים ככל שאנו מתבגרים.
אימונים אלו גם משפרים את השינה, מווסתים את רמת הסוכר בדם, משפרים את בריאות המטבוליזם, תומכים בתפקוד הלב וכלי הדם ומשפרים את הפלסטיות ארוכת הטווח של המוח.
התרעות פיקוד העורף