נבואה שמגשימה נבואה: למה התווית שאתם מדביקים לילדים שלכם היא גורם הרסני

"החזרתי את נכדי הקטן, ילד בכיתה א', מהחוג, והוא אמר לי: 'סבתא, את יודעת שהילדים בכיתה קוראים לי "תינוק"?'. 'למה מאמי?', שאלתי אותו, 'אתה פחות או יותר באותו גיל כמו כולם'. הוא ענה שזה בגלל שהוא נמוך. במקום לעודד אותו או לנחם אותו, שאלתי שאלה מכוונת: 'מה אתה עוד חוץ מנמוך?', הוא מיד השיב שהוא טוב בחשבון, שהוא מטפס גבוה ושהוא זריז. הוא לא היה צריך לחשוב הרבה. מאיפה הוא ידע להגיד לי את זה? כשאנחנו שואלים ילד 'מי אתה', הוא יגיד את התוויות שאנחנו שמנו עליו. הוא יגיד 'אני אלוף', או 'אני ביישן', או במקרה של נכדתך, 'אני בכיינית'. הילדה הזו תסתובב בעולם, גם כאישה בת 24 וגם בת 44, עם תחושה קשה ועמוקה שהיא 'בכיינית'. התפקיד שלנו, כמשפחה תומכת, הוא לשנות את השפה ולעזור לה לראות את מלוא מכלול התכונות שלה. עלינו להחליף את ה'בכיינית' ב'ילדה שמתקשה בוויסות רגשי, אבל גם מאוד יצירתית ואוהבת חיות'".

"אם אנחנו עושים דברים מספיק זמן, באותה רמת תקיפות (ולא תוקפנות), עם אותה אסרטיביות וכוונה ברורה, נצליח ללמד את הילד. המשמעות היא: אני לא נבהלת מהבכי או מהתנהגות ההרס העצמי (השתטחות, מכות), אלא מלמדת את הילד שצורת התקשורת הזו לא משתלמת. צריך להבין שברגע שילד, גם אם הוא עם צרכים מיוחדים, מציג התנהגות באופן סלקטיבי - כלומר, בעיקר כשאבא נכנס הביתה או כשזה קורה בעיקר לידו – זה אומר ששם הילד מרשה לעצמו".

"הוא עושה זאת כי הוא נושא סוג של רווח. כשאני אומרת רווח, אני לא מדברת על רווח חיובי כמו מתנה, חטיף או פרס. אני מדברת על משהו קיומי, והמשהו הזה יושב על האספקט הפסיכולוגי שלו, כלומר, התחושה 'אני מנצח ומכניע אותם' או 'אני מצליח למשוך את תשומת הלב המלאה של אבא'. המלצות מעשיות מיידיות: תיאום ציפיות מלא בין ההורים. את ואביו חייבים להיות חזית אחידה ובלתי ניתנת לשבירה. אם את אומרת 'לא', אביו לא יכול להתערב או לרכך את העמדה. אם הוא משתטח ליד אביו, אביו צריך ללמוד להתעלם לחלוטין, לעזוב את החדר או להתייחס להתנהגות כאילו היא בלתי נראית (בטיחותית, כמובן, אם לא מדובר בפגיעה עצמית); שימוש ב־First/Then: עליכם להקפיד על מבנה קוגניטיבי קשיח וברור. 'קודם תעשה X (מה שמבקשים), ואז תקבל את Y (הדבר שהוא רוצה או תשומת לב)';

"התעלמות מוחלטת מההשתטחויות: התנהגויות של השתטחויות או הרס עצמי ברמה הנמוכה הן דרך להשיג שליטה. אם שניכם מתעלמים לחלוטין וחוזרים לילד רק כשהוא נרגע (ומשבחים אותו על ההרגעה), אתם מנטרלים את הרווח שהוא מקבל מהן. עליכם לנהוג באסרטיביות ובעקביות עד הרגע שבו הוא יקלוט שכדאי לו לשתף איתכם פעולה, כי רק כך הוא ישיג את מטרתו. אין דרך אחרת לעזור לו ללמוד ויסות בתנאים האלה".