דווקא המזונות הפשוטים, אלה שנמצאים כמעט בכל בית, הם לעיתים אלה שעושים את ההבדל האמיתי בבריאות. לא צריך לייבא אבקות יקרות מחו"ל או לרדוף אחרי טרנדים, לפעמים מספיק לפתוח את הצנצנת במקרר. טחינה, למשל, היא מהמאכלים הבריאים והמחקריים ביותר שנבדקו בשנים האחרונות.
הסרוטונין מסייע לשיפור מצב הרוח, להפחתת מתח, ולעיתים גם להפחתת החשק למתוק, יתרון לא מבוטל בתקופות של דיאטה או עייפות. בנוסף, השומנים שבטחינה הם שומנים “טובים”- בעיקר חומצה אולאית וחומצה לינולאית שקשורות לשמירה על הלב, כלי הדם והעור.
מחקר שפורסם ב־Journal of Nutritional Science מצא שצריכה יומית של שומשום או טחינה תרמה לירידה קלה בלחץ הדם ובכולסטרול “הרע” (LDL), ולעלייה בכולסטרול “הטוב” (HDL).
גם מחקר ישראלי שבוצע באוניברסיטת בן־גוריון הראה כי שילוב קבוע של טחינה בתפריט, כחלק מדיאטה ים־תיכונית, תרם לשיפור במדדי דלקת ולחיזוק העצמות בנשים בגיל המעבר.
ולכן, גם אם טחינה היא מזון בריא מאוד היא לא “חפה מקלוריות”, ומומלץ להקפיד על כמות מדודה. לסלט גדול, מספיקות לרוב 1–2 כפיות כדי לקבל גם את טעמה וגם את יתרונותיה התזונתיים.
אם נשכח לרגע את עניין הקלוריות: שתי כפות טחינה משומשום מלא מכילות בערך את אותה כמות סידן שיש ביוגורט, ויותר ברזל מאשר בעוף.
טחינה מוכנה שמכילה “שמן צמחי” או “עמילן תירס” פחות איכותית תזונתית, כי היא מדוללת ומשביעה פחות. דרך אגב, באף טחינה אין כולסטרול, כי מדובר בשומן צמחי בלבד. לכן, כשכתוב על האריזה “ללא כולסטרול”, זה בעיקר משפט שיווקי ולא יתרון אמיתי.
שילוב של טחינה עם מזונות עשירים בוויטמין C (כמו עגבניות או לימון) משפר אתספיגת הברזל, ולכן זו דרך מצוינת למנוע חסרים תזונתיים. גם במנות מתוקות למשל עוגיות טחינה או בלינצ'ס עם דבש – היא מוסיפה טעם אגוזי ומרקם עשיר.
התרעות פיקוד העורף