ההיסטוריה של ישראל בחדשנות טכנולוגית היא סיפור שמכירים בכל העולם: מדינה קטנה, מוקפת אתגרים, שהצליחה להפוך למעצמת הייטק בזכות דנ"א של אלתור, חשיבה מקורית ומהירות תגובה.
אבל העולם משתנה. אנחנו כבר לא בעידן הסטארט אפ אלא בעידן הבינה והמהפכה שאנו עומדים בפתחה לא תימדד במספר הסטארט אפים או בהיקף ההשקעות, אלא ביכולת שלנו לנהל מורכבות, לקבוע כיוון ולהנהיג בתוך מציאות שבה הקצב מונע לא על ידי אדם אלא על ידי אלגוריתם.
ישראל נכנסה לעידן הבינה המלאכותית כמו שהיא יודעת: עם ראש פתוח, לב של חדשנות ויכולת ביצוע מיידית. מאות מיזמים, השקעות מרקיעות שחקים, פרויקטים ממשלתיים, יוזמות ביטחוניות ומחקרים פורצי דרך, הכול קיים. אבל בתוך כל ההצלחה הזו, מתגנבת שאלה אחרת, שקטה יותר, עמוקה יותר: האם אנחנו יודעים גם לנהל את המציאות הזו? לא לפתח עוד מערכת, אלא להבין איך עובדים איתה. לא להאיץ את הקצב, אלא לפתח בהירות בתוך עומס משתנה של מידע, החלטות, אחריות ואתיקה.
הפרדיגמה הניהולית שצמחה בישראל לאורך עשורים: תגובתיות, פתרון בעיות, יצירתיות תחת לחץ, עבדה מצוין בעידן של המצאות, שבו המנהלים נדרשו "לנצח את השוק" או "לחשוב מחוץ לקופסה". אבל בעידן שבו המכונה חושבת, לומדת, משתפרת ומבצעת, ומהר יותר מהאדם - הפרדיגמה הזו כבר לא מספיקה. מערכות בינה הן כבר לא כלים בלבד. הן ישויות דינמיות, שמשנות את עצמן תוך כדי תנועה ומייצרות שינויים מערכתיים שלמים. החלטה אלגוריתמית בתחום הביטוח משפיעה על שוק התעסוקה. שינוי במודל של GPT משפיע על החינוך. עדכון רגולציה ב-AI משפיע על הכלכלה. מדובר ברשתות חיים שלמות, לא באפליקציות.
הדרישה היא אחרת: ניווט. למידה מתמדת. אינטגרציה בין אדם למכונה. הבחנה בין מה שדורש תגובה לבין מה שדורש השהיה. הבנה שבינה מלאכותית איננה רק טכנולוגיה אלא מערכת אקולוגית של ידע, כוח, השפעה ואתיקה.
דווקא ההישגים המרשימים של ישראל בבינה, מקום בעשירייה הפותחת בדירוגים העולמיים, אחוז השקעות גבוה מהממוצע ומספר יוצא דופן של חברות בתחום ביחס לגודל האוכלוסייה עלולים להטעות. נדמה ש"אנחנו שם". אבל אם לא נדע לנהל את המציאות החדשה, נישאר עם יתרון טכנולוגי שאין לו כיסוי ניהולי. והפער הזה כבר ניכר: יותר מדי מנהלים מעידים על הצפה, בלבול, חוסר אמון, דחיינות בהחלטות קריטיות, וחיפוש אחרי "המומחה לבינה" שיסביר מה לעשות. אבל אין מומחה. אין תשובה אחת. יש צורך באוריינטציה ניהולית חדשה.
אם ישראל רוצה להיות באמת AI ניישן, לא רק מובילת פיתוח אלא מעצמת כיוון, היא תידרש לשלוש מיומנויות חדשות שלא נלמדות במדעי המחשב: בהירות בעולם שבו המידע גובר על ההבנה, איזון בין מהירות לפיקוח ובין חדשנות לאחריות, ולמידה מתמדת של מערכות הניהול עצמן, כי גם מדינה, כמו כל ארגון, חייבת להפוך למערכת לומדת. אלו אינם כישורים רכים. אלו כישורי הישרדות אסטרטגיים.
ניהול הבינה הוא לא אתגר של מחר אלא משימת ההווה. ישראל ידעה לבנות יתרון טכנולוגי. עכשיו עליה לבנות יתרון ניהולי – כדי שהבינה תשרת את המציאות, ולא תנהל אותה במקומנו.
התרעות פיקוד העורף