הילדה שלנו החלה לאחרונה להתעורר כמה פעמים בלילה ולקרוא לנו, למרות שאין בעיה גופנית. מהן האסטרטגיות המומלצות להתמודדות שלנו, כהורים, במצב כזה, כדי לעזור לה לחזור לישון באופן עצמאי?
“התעוררות לילית אצל ילדים היא תופעה נפוצה, ולעיתים היא מתחילה במקרה, לילה אחד עם אף סתום, רעש חיצוני, חלום לא נעים והורה שניגש להרגיע. בלילה הבא הילדה נזכרת שההורים הגיעו, ובחלוף הזמן היא מפתחת הרגל של התעוררות וקריאה להורים. לעיתים ההתעוררות עצמה אינה מודעת והילדה מגייסת חלום כדי להצדיק את הקריאה. חשוב להבין, אי אפשר לשלוט בזה שילדה מתעוררת. אפשר לשלוט במה שאתם עושים כשהיא מתעוררת. יש שתי דרכי פעולה עיקריות. האחת היא הצבת גבולות ברורים, אפשר לשבת עם הילדה ביום ולהסביר: ‘בלילה אנחנו לא קמים יותר. יש לך טישו, בקבוק מים, אור קטן – ואנחנו צריכים לישון כדי לתפקד ביום’.
"אם היא קוראת לכם בלילה, אפשר לענות ברוגע מחדרכם ‘ששש… לילה טוב, מתוקה’. אם היא תתעקש להגיע לחדרכם, השאלה היא אם יש לכם כוח להתמיד בכך במשך לילה או שניים של מחאה. לרוב, אחרי לילה־שניים, הילדה מפנימה שההורים לא מגיעים, והתופעה דועכת. אפשרות נוספת היא ליווי זמני עד ההירדמות. יש הורים שמעדיפים גישה רכה יותר: לומר לילדה שכשהיא מתעוררת, הם ישכבו לרגע על מזרן לידה עד שתחזור לישון. לרוב, אחרי שבוע כזה, כשתחושת הביטחון עולה, התופעה פוחתת. לאחר שהלילות מסתדרים, מפסיקים בהדרגה את הליווי. העיקר הוא להבין שלא ניתן למנוע את ההתעוררות עצמה, רק לבחור מה לעשות בעקבותיה. מכאן נבנים למידה חדשה, סביבה בטוחה, הורים יציבים והרגלי שינה ברורים”.
הבת שלי, בת ה־17, מופנמת ולא משתפת אותי בחוויותיה וברגשותיה. אני רוצה לעזור לה להיפתח. איך אוכל להתחיל ליצור שינוי חיובי ולבנות קרקע לאמון?
“את מתארת את הילדה כמופנמת, אבל ייתכן שהיא כלל לא מופנמת – היא פשוט לא משתפת אותך. לרוב זה קורה כשבבית לא התפתחה מראש ‘שפת שיתוף’. ילדים לומדים לשתף כשמשתפים אותם. אם אני מספרת לילדים מה עבר עליי, מה היה בעבודה, מי דאג לי, מה שימח אותי, אז הם לומדים שזו התנהגות טבעית, ומחקים אותה. זה דומה ללימוד שפה: אם אני רוצה שהילדה תדבר צרפתית, אני צריכה לדבר איתה צרפתית. בהתחלה היא לא תבין, אבל אחרי תקופה תתחיל לדבר. כך בדיוק עם שיתוף רגשי. נראה שאת אינך אדם שמשתף באופן טבעי, אבל כן מצפה ממנה לשתף אותך. הילדה לומדת ממך מה זה להיות אמא, אישה, חברה. אם לא היה לה מודל פתוח, היא למדה לסגור. הבשורה הטובה היא שאף פעם לא מאוחר להתחיל. אפשר להתחיל בהדרגה, לספר לה בארוחת הערב דברים קטנים, יומיומיים, כמו ‘קרה לי משהו מצחיק בדרך לעבודה’, ‘מישהו במשרד עצבן אותי’, ‘חלמתי חלום מוזר' ועוד. שיתוף קטן וקבוע מייצר קרקע לאמון. עם הזמן, כשהיא תתרגל לשמוע אותך נפתחת, היא תרגיש בטוחה יותר לפתוח את הלב בחזרה”.
האב במילואים, והילד פיתח חרדת נטישה. הוא בוכה בכל פעם שאני, אמו, יוצאת מהבית. איך עלינו לפעול כדי לחזק את תחושת הביטחון ואת היכולת שלו להסתגל?
“הלב נשבר, אבל דווקא בזמנים כאלה חשוב לפעול בצורה שתתמוך בילד וגם תחזק את היכולת שלו להסתגל. ילדים מרגישים את השינוי בבית, וההיעדר של דמות משמעותית עלול להוביל להיצמדות יתר. הדרך להתמודד היא לתקשר כל יציאה: ‘אני הולכת רגע לשירותים’, ‘אני במטבח, מכינה קפה, תכף חוזרת’. גם אם הילד בוכה, את יוצאת. לא לבטל את הרגש שלו, אלא להבהיר שאת חוזרת תמיד. כמו כן, מומלץ להציב גבולות רכים אם הוא מנסה לעלות עלייך כשאת עסוקה: ‘לא עכשיו חמוד, אני מכינה ארוחה’. זה לא עונש, אלא הוראה בטוחה שמגבירה תחושת יציבות. ולא להרים את הילד על הידיים מתוך רגשות אשם. כשמרימים אותו בכל פעם שהוא בוכה, הילד לומד שהבכי יעיל. עדיף לתת חיבוק כשאת בוחרת, ולא מתוך כניעה. בגן, אותו עיקרון: ‘אני לא יכולה להרים אותך עכשיו, אבל אתה יכול להיות לידי’. המטרה היא להראות לו שהוא אהוב ובטוח, אבל גם שהוא מסוגל להתמודד, לשחק, ולא להישען עליכם לכל צורך”.
האם ניתן לחנך ילדים לאחריות, לשיתוף פעולה ולעצמאות באמצעות דמי כיס וניהול מטלות הבית?
“ילדים מבינים מהר מאוד את חוקי הבית. אם משהו קורה פעמיים־שלוש, מבחינתם זה כבר כלל. הגישה הברורה בעניין דמי כיס היא: עבודות בית לא מקנות תשלום. לא האכלה של הכלב, לא פינוי המדיח ולא סידור החדר. למה? כי הילד חי בקהילה, המשפחה, והוא אמור לתרום לה. זה חלק מחינוך בסיסי לאחריות, לאמפתיה ולשיתוף פעולה. אחרת אנחנו מגדלים תלותיות ואגואיזם. דמי כיס נועדו רק לדבר אחד – לתת לילד כסף עבור דברים שההורים לא מחויבים לקנות. זה חלק מהעצמאות, לא בונוס על מילוי מטלות. אפשר לשאול את הילדים, ‘מהם הצרכים השבועיים שלכם?’ ואז להחליט על סכום קבוע, מוגדר, עם כללים ברורים. ילדים לא נולדים עם מנגנון של סדר והתחשבות, זו למידה. כשיש גבולות ברורים, וסנקציה שהילד מאמין שתתממש אם הוא יחרוג מהגבולות, יש סמכות ויש חינוך”.
התרעות פיקוד העורף