לאורך כל ההיריון, לדבריה, נעשו ניסיונות לדחוק אותה החוצה. "פגישות שנעלמו, סמכויות שנלקחו, הערות עוקצניות. כל הזמן הרגשתי שאני צריכה להצדיק את עצם הקיום שלי רק כי אני בהיריון. באותה תקופה החברה נכנסה לתהליך קיצוצים רחב. עשרות תפקידים בוטלו ובהם גם התפקיד שלי".
שם, בין בדיקות אולטרסאונד לישיבות מתוחות, נפלה ההחלטה. "הבנתי שאני לא מוכנה יותר שיהיה לי בוס", היא אומרת בפשטות. "לא מוכנה שמישהו יכעס עליי כי בחרתי להיות אמא. הבנתי שאחרי חופשת לידה אני לא חוזרת והגיע הזמן שאהיה הבוס של עצמי.
התחביב שהפך למקצוע
"לקחתי זמן להינות עם הבייבי שנה וחצי, חופשת הלידה הכי ארוכה שהייתי לי". בפרק הזמן היא חיפשה את עצמה ובסוף הבינה מה היא צריכה לעשות. זה לא באמת שינוי כיוון אלא חזרה למקור. "תמיד אהבתי יופי ואסתטיקה", נורית אומרת. כבר כילדה הייתה זו שעושה גבות לחברות, תופרת לעצמה בגדים, מתקנת ומעצבת. עשייה עם הידיים תמיד היו שם, לא רק ראש קריאטיבי.
אבל הכיוון הזה מעולם לא קיבל לגיטימציה אמיתית. "גדלתי עם התחושה שאומנות זה תחביב, לא מקצוע", היא מודה, "תמיד היה לי חסך שלא הלכתי ללמוד עיצוב אופנה או אסתטיקה". הקריירה בפרסום סיפקה אתגר מחשבתי, אבל משהו פיזי, מוחשי, נשאר חסר.
דווקא בתוך האימהות, כשהחיים קיבלו קצב אחר וסדרי עדיפויות השתנו, החיבור לעשייה בידיים חזר והרגיש טבעי מתמיד הפחד מהטכנולוגיה הבעיה הכי גדולה לא הייתה הכישורים המקצועיים. נורית ידעה לעבוד. הבעיה הייתה משהו אחר לגמרי.
"איך מנהלים עסק?", היא שואלת. "אני יודעת איך מנהלים עסק של חברה גדולה עם צוותים ותקציבים. אבל איך מנהלים סטודיו? איך מקבעים תורים? איך זוכרים מי מגיעה מתי?". והחשש האמיתי: "כל מערכת שראיתי הייתה מסובכת מדי. צריך להיכנס למחשב. לסנכרן. להתקין. אני לא טכנולוגית. אני לא הבנתי איך זה עובד."
נורית, שניהלה קמפיינים דיגיטליים, פחדה ממערכת לניהול תורים. "זה נשמע מגוחך", היא אומרת, "אבל יש הבדל בין לנהל קמפיין שמישהו אחר בונה לך, לבין לנסות להבין איך להתקין תוכנה בעצמך." אז התחלתי פשוט. הפתרון הראשון היה נייר ועט. "כן", היא מודה בחיוך, "מחברת. כתבתי ידנית מי מגיעה מתי. זה עבד בהתחלה". אבל אז התחילו הטעויות: שכחה לשלוח תזכורת. הזמינה שתי לקוחות באותה שעה. לקוחה ביטלה ושכחה למחוק מהמחברת. "במשך שנים זה היה כאוס", היא אומרת, "הבנתי שככה אני לא יכולה". ואז מישהי בקבוצת וואטסאפ שלחה לה קישור.
הבינה המלאכותית - השער הראשון
"זו הייתה אחת הלקוחות שלי", נורית מספרת. "היא שלחה לי: 'נורית, את חייבת לנסות את זה. זה משנה חיים'". זה היה צ'אט-ג'יפיטי. "שמעתי על זה בחדשות", היא מספרת, "אבל חשבתי שזה משהו למתכנתים. משהו טכני". לקוחה שלה הסבירה: "זה כמו לדבר עם מישהו שמבין אותך. תכתבי לו שאלות בעברית. הוא עונה".
נורית התחילה קטן: "שאלתי אותו איך לכתוב הודעת תזכורת ללקוחה. מה להגיד. איך לנסח. והוא ענה לי. בעברית. בצורה מנומסת. הצעה ראשונה, שנייה, שלישית". משהו נשבר. "הבנתי", היא אומרת, "שהטכנולוגיה לא צריכה להיות מפחידה. אני לא צריכה להבין קוד. לא צריכה להיות מעצבת. אני פשוט כותבת מה אני צריכה. והיא עושה".
מרגלית - המזכירה שעובדת בוואטסאפ
אבל אז היא ראתה את זה. "זה וואטסאפ רגיל", היא אומרת, "איש קשר. אני שולחת לה הודעה קולית: 'תקבעי תור לרחל כהן לעיצוב גבות מחר בשלוש' - והיא קובעת." זה לקח לה שבוע להבין את הכוח של זה. "יום אחד", היא מספרת, "הייתי בסופר. לקוחה שלחה לי הודעה: 'נורית, אפשר להזיז את התור של מחר?' אמרתי למרגלית: 'תזיזי את התור של רחל כהן למחרתיים בחמש.' והיא עשתה את זה. ושלחה לרחל הודעה. ישבתי בקופה בסופר עם עגלה מלאה - וניהלתי את העסק."
הדור החדש של בעלי עסקים
נורית לא יוצאת דופן. לפי נתוני רשות המסים מספר העוסקים הפטורים בישראל זינק ב-45% מאז 2019, והגיע ל-422,000 בסוף 2023. מה שמעניין: אלה לא אנשים שנאלצו לפתוח עסק כי לא מצאו עבודה. אלה אנשים שבחרו. דו"ח הפורום הכלכלי העולמי לעתיד העבודה, שפורסם בינואר 2025, מגלה תמונה דומה בעולם: 22% מהמשרות הקיימות היום יעברו טרנספורמציה משמעותית עד 2030. זה אומר: אנשים יעזבו. יתפטרו. ישנו כיוון. אבל הנתון המרתק: לפי סקר הלמ"ס מיוני 2025, כ-28% מהעסקים בישראל כבר משתמשים בבינה מלאכותית בתהליכים העסקיים שלהם. זה אומר: טכנולוגיה שהייתה מסובכת ויקרה - פתאום כולם יכולים להשתמש בה. בקלות. בזול.
אני לא צריכה להיות מתכנתת
"זה מה ששינה הכל", נורית אומרת, "לפני 10 שנים, אם רציתי לפתוח עסק, הייתי צריכה: מזכירה - 7,000-9,000 ש"ח מערכת תורים - אלפי שקלים להתקנה + מאות שקלים בחודש מישהו שיבנה לי אתר - 10,000-15,000 ש"ח מישהו שינהל לי את הפייסבוק מישהו שיכתוב לי טקסטים "היום? אני משלמת 99 ש"ח לחודש למרגלית. ChatGPT חינם. Canva חינם. הכל פשוט".
הצד האפל
לא הכל ורוד. "יש ימים קשים", נורית מודה, "יש שבוע שיש לי 40 לקוחות. יש שבוע שיש לי 15. ההכנסה לא יציב. וזה מלחיץ. בהתחלה זה היה ממש קשה. כל שבוע הסתכלתי בבנק וחישבתי: האם אני עושה טעות?"
לפי נתוני הפורום הכלכלי העולמי, 63% מהמעסיקים רואים ב"פערי כישורים" את המחסום הכי גדול לשינוי עסקי. זה אומר: הרבה אנשים רוצים לעשות את הקפיצה, אבל לא יודעים איך. "אבל ככל שעבר הזמן", נורית אומרת, "למדתי לנהל את זה. למדתי לחסוך. למדתי לתכנן. למדתי לסמוך על עצמי".
עברו כמה שנים טובות מאז שנורית פתחה את העסק. "יש לי מאות לקוחות קבועות," היא אומרת בגאווה. "יש לי רשימת המתנה. אני עושה מה שאני אוהבת". "לפני חודש", היא מספרת, "חברה טובה שלי התקשרה. היא מנכ"לית של חברת הייטק. אמרה לי: 'נורית, אני צריכה מנהלת פרסום מעולה. את. שם שלך. 35,000 ש"ח".
נורית שתקה לרגע. 35,000 ש"ח. יותר ממה שהרוויחה בערוץ. תפקיד טוב. חברה טובה. "אמרתי לה: תודה, אבל לא." "היא נדהמה. 'נורית, את בטוחה?' שאלה." נורית ידעה. "אמרתי לה: 'תראי, אני מרוויחה אמנם לא יציב, אבל אני מרוויחה את החיים שלי. אני קמה בבוקר ושמחה. אני עובדת בסטודיו. אני רואה את הילדים. בסוף היום אני לא מותשת - אני מסופקת. אני לא חוזרת. לא ב-35,000. לא ב-50,000. אני בסדר בדיוק איפה שאני."
בדרך חזרה מהראיון, נורית אמרה משהו שנשאר איתי: "אנשים חושבים שהטכנולוגיה באה לקחת לנו את העבודה. אבל האמת? היא באה לתת לנו בחירה." "פעם, אם רצית לפתוח עסק, היית צריך כסף. הרבה כסף. היית צריך טכנולוגיה. צוות. אנשים שיעזרו לך. היום? צריךWhatsApp וקצת אומץ".
התרעות פיקוד העורף