"צריך להפסיק את הדיאלוג האינסופי: אם היא לא באה, את לוקחת אותה. גם אם היא צועקת, גם אם היא בוכה. לא שואלים, לא מנהלים משא ומתן ולא מסבירים שוב ושוב. בבית יש חוקים, והחוק הוא שמתקלחים בכל יום. המשפט שאת חייבת לאמץ: 'מה שאמא אומרת – זה מה שיקרה'. ברגע שהיא תבין שהיא לא יכולה לנהל אותך, או לגרום לך לסגת מההחלטות שלך, היא תתחיל להרגיש את הגבולות ותלמד לכבד אותם. חשוב לזכור שגבולות אינם עונש. גבולות הם הדבר הכי חשוב שהילדה צריכה כדי לגדול. החינוך וההרגלים שאת מקנה לה היום הם הכלים שישרתו אותה כל חייה".
"המלצתי לך, ודאי שאין שינוי דרמטי בגן או משהו חריג בבית, כדי לשלול גורם חיצוני פשוט. זכרי שרגרסיה מטבעה היא זמנית ונקודתית. אל תהפכי את זה לדרמה משפחתית. להערכתי, ברגע שהתינוק יגיע והילדה תתרגל לנוכחותו, רמת החרדה והמתח תרד באופן טבעי. הגוף יחזור לאיזון הכימי והפיזיולוגי שלו והשליטה תחזור. בשורה התחתונה, החזרת את החיתול? אל תלקי את עצמך. התייחסי לזה כאל פתרון טכני זמני שנועד לאפשר לכם לישון טוב יותר. כשהסערה הרגשית סביב ההיריון והלידה תשקוט, תוכלו לחזור לתחתונים הרגילים בקלות, מתוך ביטחון ולא מתוך מאבק".
"אמור לה בביטחון: ‘שמתי לב שאת מתעוררת הרבה בלילה, אז הלילה אני אישן פה, בחדר, את לא צריכה לקרוא לי’. זה משדר לה: ‘אני פה, את מוגנת, ואת לא צריכה להתאמץ כדי להשיג אותי’. כדאי לזכור שעד המאה ה־19 ילדים ישנו באופן קבוע לצד הוריהם. הצורך בקרבה בלילה טבעי והוא מעניק לילדים הרבה ביטחון בגיל הזה. אל תפחד מהצורך שלה בך – פשוט נהל אותו כך שהיא תרגיש בטוחה, אך תדע שחוקי הבית והלילה נשמרים. ככל שהיא תרגיש בטוחה יותר בנוכחות שלך, כך הצורך שלה ‘להעיר את עצמה’ כדי לבדוק שאתה שם יפחת".
התרעות פיקוד העורף