אתמול ציינו ברחבי העולם את יום העובדות הסוציאליות הבינלאומי. אך בישראל של 2026, תחת מציאות מלחמתית מתמשכת, מדובר הרבה פחות ביום סמלי, ויותר בתזכורת חדה למערך אנושי שפועל ללא הפסקה בלב המשבר. בעוד תשומת הלב הציבורית מופנת ללחימה ולמערכות הביטחון, פועלות העובדות הסוציאליות בעומק הקהילה, בבתי חולים, בשירותי הרווחה, בקופות החולים, בעמותות וברשויות המקומיות, ומספקות מענה מיידי לאוכלוסיות הפגיעות ביותר.
בזמן מלחמה, כשהחרדה מתעצמת, אי הוודאות גוברת והמצוקה הכלכלית מחריפה, תפקידן של העובדות הסוציאליות הופך קריטי במיוחד. הן אינן רק גורם טיפולי, אלא קו חירום אנושי, זמין, נגיש ובלתי מתפשר. ניסיון העבר מלמד כי בתקופות חירום חלה עלייה באלימות בתוך הבתים, אך הירידה בפניות לעזרה אינה מעידה על רגיעה, אלא על פחד גובר להתלונן ולבקש סיוע. בשטח כבר מזהים עלייה במצוקה ובאותות הראשונים לגל פניות שצפוי להגיע.
לדבריה, החסמים העומדים בפני נשים אינם רק רגשיים, אלא גם מוחשיים וכואבים. סגירת מערכת החינוך מציבה קושי דרמטי, כאשר נשים רבות נושאות לבדן באחריות לילדים, ללא שותפות מצד בן הזוג או הגרוש האלים. רבות נאלצות להיעדר מהעבודה, חלקן מפוטרות ואחרות נותרות ללא שכר, דווקא בתקופה שבה ההוצאות גדלות.
המציאות קשה במיוחד עבור נשים הנמצאות בתהליך שיקום. רבות מהן חיות בשבריריות כלכלית ורגשית, ללא רשת תמיכה, חלקן מגדלות ילדים לבד, אחרות בתחילת דרכן התעסוקתית, ורבות מתמודדות עם פוסט טראומה שמחריפה בעת משבר. "כשהמציאות הביטחונית מתערערת, מתעצמות גם תחושות הפחד, הבדידות ואובדן השליטה", מוסיפה שוורץ.
התרעות פיקוד העורף