מלחמה מחוללת "לכידות בעת משבר", ביטוי החביב על פסיכולוגים. בעת איום קיומי מבחוץ, מריבות על מי השאיר כלים בכיור או 'למה שוב שכחת את יום הנישואים שלנו' נראות עתה זניחות. האיראנים מספקים כיפת ברזל זוגית לבני זוג רבים, ולאחרים – עילה לעוף מהבית בתום המלחמה כמו טיל לא מיורט.
זוגות אחדים, המצויים בטיפול במשרדי בשל משבר נישואים, עידכנו אותי שהמלחמה קירבה ביניהם. היו שביקשו לבטל הליכים משפטיים שכבר החלו. למה? כי ימים אחדים אחרי תחילת המלחמה הם מצאו את עצמם מתחבקים בחום ומבטאים גילויי חיבה לאחר תקופת נבצרות רגשית ממושכת. כשמתרפקים - לא מתפרקים.
הממ"ד מתפקד כמבצר זוגי ומשפחתי. המצוקה גורמת לאינטימיות כפויה לעיתים אך תכופות מתגלית כמבורכת. והצד השני הבלתי נמנע של המטבע? מצוקת מלחמה מתמשכת מביאה ללחץ נפשי, לעייפות מדכדכת, לדאגה כלכלית - אויביה של הרומנטיקה. אצל זוגות שיחסיהם רעועים, המלחמה פועלת כזרז, לחיוב או להיפוכו. כשהלב נדרך, הוא גם נפתח. אנשים עסוקים עכשיו בלהחזיק מעמד, לא בלהחזיק ידיים. ואולם אצל רבים: להחזיק ידיים כדי להחזיק מעמד. הסתירות הידועות.
מחקרים מראים: ככול שרמת הלחץ גבוהה, בני זוג נוטים למצוא זה בזה יותר חסרונות, לפרש חוסר הסכמה כאיום, להגיב בביקורת ובהאשמות. לפעמים הממ"ד קטן מדי לשני אגואים גדולים. מלחמה עושה לזוגיות מה שמיקרוסקופ עושה לחיידקים: היא מגדילה הכול. את האהבה ואת העצבים, את החיבה ואת הסדקים. והתוצאה המצערת לא אחת: במקום "ביחדנס" - "בדדנס".
כשהאנרגיה מושקעת בהישרדות ובניהול החרדה של הילדים, לא נותר דלק להתנעת היחסים עם בן הזוג. הממ"ד דומה לקופסת סרדינים רגשית: קרובים מדי מכדי להסתלק אך גם קרובים דיים כדי לגלות שאפשר להתחבק.
אז האם המלחמה מחזקת אהבות או מתדלקת קרבות? התשובה, כבמרבית חוויות החיים: גם וגם. ובזוגיות מתאים גם לומר: עוד ועו"ד. האזעקות - שוחקות או מהדקות. ההחלטה בידי שני הצדדים.
מה תהיה המגמה לאחר המלחמה? האם צפויה עלייה בשיעור הגירושים? אנשים שרויים עתה במצב של "הישרדות". זה כמובן אינו הזמן להיפרד ואף לא לדבר על הצעד הקשה כול כך שלעיתים פזיז ומיותר. מלחמה יוצרת תכופות שקט זוגי מדומה הגורם לדחיית החלטות דרמטיות.
חשבון הנפש ייערך אחרי. אצל רבים, מלחמה – כמו כול מצב טראומתי דוגמת הקורונה - מעצימה את התחושה ש"החיים קצרים מכדי לבזבז אותם על זוגיות רעה". אצל חלק מהזוגות, החיים בתחושת נישואים על זמן שאול, המלחמה תכריע את הכף. סביר אם כן שיהיה גל של גירושים.
המלחמה היא אירוע ביטחוני אך גם פסיכולוגי-זוגי. אצל זוגות שהיחסים ביניהם דקיקים כחוט חשמל, כול אזעקה עלולה להבעיר קצר רגשי. כדי שהזוגיות תתגבש ולא תקרוס, כדאי לאמץ כמה כללים.
אחרי שהמלחמה תסתיים, מי שיושב עכשיו לידכם בממ"ד יישאר. הקשר הזוגי יכול להפוך למחנק או למענק. הצמידות למסכים, ההתרעות והאזעקות מעלות את רמת הקוֹרטיזוֹל - הורמון הדַחַק, הסטרס - כמו להבה מתחת לסיר רגשות רותח. התוצאה: קוצר רוח ונטייה להתפרצות. שק האיגרוף הזמין הם בן הזוג והילדים. ואם גם החותנת צמודה, היא תספוג מן הסתם יותר מכולם. המרחב המוגן נהיה לעיתים למוּגנוֹן.
כדאי לשמוע לפסיכולוגים הממליצים לזוגות לקבוע שעה יומית של הדממת הטלפונים וכיבוי הטלוויזיה, ובמקומם - לדבר, לשחק, לבד או עם הילדים. לשמוע מוזיקה. השיגרה מחזירה לזוגיות את תחושת השליטה.
מומלץ, ולא רק בעת מלחמה, להימנע מביקורתיות: 'תפסיקי להיות בלחץ', 'כדאי שתירגע', 'די כבר עם הטלוויזיה'. הערות שלרוב אינן עוזרות ותכופות מפיקות תגובת-נגד תוקפנית המחוללת מחלוקת ותִרחוקֶת. בפעם הבאה שתשמעו אזעקה, אל תשכחו להפעיל גם את האזעקה הפנימית שמעוררת לחמלה, לשיחה, לצחוק גדול ולפחות לחיוך קטן באמצע הבלאגן. במקום "עוד אזעקה", אולי תגידו "עוד הזדמנות".
ואיך אפשר בלי כמה מילים על הנשק הסודי של העם היהודי: ההומור, מנגנון ההישרדות העתיק. הוא משחרר אֶנדוֹרפינים - הורמוני שמחה - וממֵס מתחים בין בני זוג. קבלו תשר מעודד לקשר שאובד: שנו חיכוחים לחיוכים. זה עובד.
התרעות פיקוד העורף