איך משפרים את התקשורת עם הילדה לאחר הגירושין? מיכל דליות מייעצת

“בתור התחלה חשוב שנזכור שאין לנו שליטה על אף אחד ביקום הזה, מלבד על עצמנו. אנחנו לא יכולים לגרום לאחרים לשנות את ההתנהגות שלהם מולנו, אנחנו חייבים לשנות את ההתנהגות שלנו מולם. לכן גם הורים לא יכולים לשנות את התנהגות ילדיהם, הם יכולים לשנות את הדרך שבה הם מגיבים, לזכור שילדים מגיבים למעשים ולא לדיבורים, ובכך לייצר שינוי הדרגתי. יש לך ילדה מאוד חכמה, חוצפנית, כזו שמעזה ומצליחה לייצר מניפולציות, ואת נופלת בפח. עלייך לעשות סוף לדבר הזה, ויפה שעה אחת קודם. עושה רושם שהיא מפעילה את כל העולם, ולכן אני מציעה שתפנו לקבלת טיפול רגשי. מעבר לזה, כדאי שתנהלי איתה שיחה אחת ואחרונה שבה את מבהירה לה שילדה בת 11 לא יכולה לדאוג לעצמה בעולם המודרני, ומיד אחר כך תפרשי בפניה את החובות שלך מולה ואת החובות שלה מולך. תסבירי לה שהיא חייבת ללכת לבית הספר בזמן, להכין שיעורי בית, ולהבין שהיא תוכל לנהל את הכסף שלה רק כשהיא תהפוך להיות אישה בוגרת ותעבוד בשבילו, ושכרגע היא לא נמצאת במצב שבו היא יכולה לעשות את זה. תחליטי שאחרי השיחה הזו, בכל פעם שהיא מעלה את הנושא את עומדת מולה, איתנה בדעתך, ואומרת לה שאתן סיימתן לדבר עליו”.

“כשאמא מכניסה את בנה למסגרת חינוכית היא רוצה שיאהבו אותו ויטפלו בכל מחסורו, שהוא ייכנס למקום בשמחה, שישימו לב לצרכים הפיזיים והרגשיים שלו, שלא יהיה קשור יותר מדי שעות ושיסתובב במרחב בביטחון. אחד התפקידים העיקריים שלנו כהורים, הוא לחנך את הילדים כך שבבוא העת הם ידעו גם להסתדר עם דברים וסיטואציות בלעדינו, בעצמם. לצערי הרב, אנחנו לא יכולים לדעת מראש איך הילד יגיב למסגרת שאליה הוא נכנס, אבל אפשר לעבוד עם אינטואיציה וידע. כדאי שתכיני את עצמך לעובדה שאינך יכולה לדעת מראש אם את מכניסה את הילד למקום הנכון, אבל אל לך לפחד. אם תתנהלי מתוך פחד את תעשי את כל הטעויות האפשריות. זכרי שבעולם הזה, התנהלות מתוך פחד לא תקדם אותך, ועלייך להתנהל מתוך אופטימיות, אהבה, ושכל. אנחנו לא כאן בשביל לפחד. אנחנו משקיעים זמן ומחשבה לטובת גידול ילדינו תוך כדי שאנחנו יוצאים מנקודת הנחה שיכול להיות שנטעה. אם הילד התחיל גן חדש, והוא מגיע למקום בשמחה כי יש מטפלת שהצליחה לנסוך בו ביטחון, אם הילד אוכל טוב, ישן, לא צורח ונאחז בבגדים שלך כשהוא מגיע למעון כנראה שזה המקום עבורו, ועבורך”.

“המקום שבו ילדים לוקחים שליטה על החיים שלהם הוא בסוגרים שלהם: בפה, בפיפי ובקקי. בזה שבנכם לא אוכל הוא למעשה מביע את המחאה שלו ואת הקושי שלו, ומביא לידי ביטוי את היציאה מהאיזון והטלטלה שחווה בחייו. אני מציעה להוריד ממנו, וגם מכם, את הלחץ. הפסיקו לדבר על הנושא הזה בכלל, כי בנכם הקטן מבין כבר בגילו שהוא מפעיל אתכם. עשו זאת בתיאום עם הגננת, והחזירו לו את השליטה על החיים שלו. בינינו, אם נצליח לגרום לו לאכול ארוחת בוקר טובה, ואת השנייה יאכל אחר הצהריים לא יקרה שום דבר”.