סגירה ופתיחה של השמיים הן דבר שבשגרה בשנתיים האחרונות. תדירות היציאות לחו"ל לעסקים, כמו גם לבילויים, ירדה משמעותית. כתזונאיות, הביקורים באזורים שונים בעולם הם הזדמנות להכיר באופן בלתי אמצעי את מנהגי המקום, בפרט בכל הקשור בתזונה: לחפש אחר מוצרים מעניינים בדוכני השווקים ועל המדפים בסופר, לבחון את המנות במסעדות השונות ובכלל להתרשם מאורח החיים באותו אזור.
המציאות מאלצת אותנו, בין בידוד אחד למשנהו, להסתפק בהצצה מדעית למספר מדינות שמהן ניתן ללמוד ולאמץ הרגלים.
נראה שהצרפתים מתמקדים פחות ב"מה לאכול" או ב"מה לא לאכול", ויותר ב"איך לאכול". פחות בהרכב התזונתי של מה שמוגש בצלחת ויותר באופן הגשתו: במנות קטנות, לעתים אישיות. הם מייחסים ערך לעיצוב ולמראה של המנה. לאלה יש חשיבות שאינה פחותה מזו של הטעם והאיכות.
ואם תשאלו את מיריי ג'וליאנו, מחברת רב־המכר “נשים צרפתיות לא משמינות", זו הגישה - לא הטיפוח או הדיאטה - שבזכותה הנשים הצרפתיות מרגישות נשיות וחיוניות גם בגילים מאוחרים.
למעשה, הולנד נחשבת למדינה שבה חיים האנשים הגבוהים בעולם. ההולנדים עד כדי כך גבוהים, שהם אפילו הכריזו על עצמם כעל קהילה בעלת צרכים מיוחדים והקימו “ארגון אנשים גבוהים", המונה אלפי אנשים. תפקיד הארגון לנסות לקדם איכות חיים פונקציונלית שתתאים לצורכי האוכלוסייה המתנשאת לגובה, כמו הגבהת משקופים, עיצוב מיוחד למכוניות ושיפור תנאי הישיבה במטוסים.
ההסבר מיוחס בעיקר לסיבות תזונתיות ואורח חיים בריא, יחד עם העובדה שההולנדים הם שיאני צריכת חלב ומוצריו לנפש. כנראה שלחלב יש תפקיד משמעותי. חלב פרה מכיל מרכיב חלבוני שהוא הורמון גדילה. זהו אחד ההסברים האפשריים לגובה של ההולנדים, במקביל לכיווני מחקר נוספים.
תבלינים אלו, לצד הקטניות והירקות, מעשירים את התפריט היומי בכמות גדולה של נוגדי חמצון, המגינים על הגוף ומאיטים את הזדקנותו.
מחקר דמוגרפי שהובילו בשנת 2000 הדמוגרף הבלגי ד"ר מישל פולין וד"ר ג'יאני פס, רופא מקומי מומחה בתזונה, זיהה את סרדיניה כאזור שבו האחוז הגבוה בעולם של גברים בני 100. פס ופולין ציירו עיגולים כחולים על המפה המדגישים את הכפרים שבהם חיים גברים בעלי תוחלת חיים גבוהה כזו.
העיתונאי דן בוטנר הצטרף לזוג החוקרים ומצא אזורים נוספים שבהם בולטת אריכות הימים: האי אוקינאווה שביפן, איקריה ביוון, לומו לינדה בקליפורניה וניקויה שבקוסטה ריקה. הוא כינה אותם “האזורים הכחולים".
מה שמעניין במיוחד הוא העובדה שלא מדובר רק באריכות הימים, אלא גם באיכות החיים. באזורים אלה חיים אנשים בני 100 שאינם מרותקים למיטה במחלקות סיעודיות או מטופלים לאורך כל היממה על ידי מטפל סיעודי. הם עצמאים, פעילים וצלולים לחלוטין.
באזורים אלה יש לאנשים שגרה עם משמעות ומטרה בחיים: טיפול בילדים, בבעלי חיים, בגידולים חקלאיים וגם בעבודה מחוץ לבית. מאפיין נוסף הוא חיי משפחה מסורתיים. כאלה שבהם למבוגרים יש מקום מכבד ומכובד במשפחה ובקהילה. עוד נמצא כי בכל המקומות אורח החיים במסורת המקומית משלב דת או מאפיינים רוחניים אחרים.
ואי אפשר להתעלם מהתזונה: בכל האזורים הצריכה הקלורית היומית היא מתונה עד נמוכה בהשוואה לזו שבעולם המערבי. שכן הדיאטה שלהם מבוססת בעיקר על מזונות מעולם הצומח, עם תכולה קלורית נמוכה, והם צורכים ככלל כמויות קטנות של אוכל.
כיום ההבדלים בין התרבויות השונות מיטשטשים. בכל מקום כמעט אוכלים מכל הטעמים, התבלינים והמרקמים. יש הגירה בין מדינות, וגם היא משפיעה על המגמה. חשוב שנדע להשתמש במחקרים שברשותנו כדי לאמץ את ההרגלים הטובים ולהפחית אחרים.
מעבר לכך חשוב לזכור שאין מותר ואסור. אין שחור ולבן. אורח חיים המתייחס לתזונה, פעילות גופנית, שעות פנאי, משפחה, חברים ומצב נפשי - מנבא את מצבנו הבריאותי, תוחלת החיים ואיכותם.
התרעות פיקוד העורף