"הבית שלנו הוא במידה רבה שיקוף של עצמנו, ואם אנחנו חיים עם עוד אנשים, הוא כמו בבואה של המשפחה שאנחנו – עניין פרטי שחשוף לעין כול. יש את מי שנולדו מסודרים, אבל אנשים שלא נולדו "סדרנים", לא למדו בשום מקום לסדר.
כמו בכל הרגל חדש שאנחנו רוצים להכניס לחיים, השלב הכי קשה הוא המעבר ממנוחה לפעולה. תנועה יוצרת תנועה, זכרו את זה. ברגע שמתחילים לסדר, אפילו משהו קטנטן, יותר קל להמשיך משם. אני יודעת על עצמי שכשקשה לי להתניע, אם אני מכניסה את הדברים ליומן כמשימה, יש סיכוי די סביר שהם יקרו. לכן אם אני רוצה לאתגר את עצמי ולהכין לי מרק (בשבילי להכין מרק זה אתגר) או לצאת להליכה קצרה בשכונה, אני מכניסה ליומן שלי "מרק" וגם "הליכה". לכן אני ממליצה – הכניסו לכם ליומן משבצות קטנות של "סידור עומק", זה עוזר להכניס את פעולת הסידור לתוך המערכת ומגביר את הסיכוי שבאמת תצא לפועל.
אחסון הוא אגרנות בתוך ארון
הרבה אנשים חושבים שהבעיה שלהם היא שאין להם מספיק מקומות אחסון בבית, שאם רק יקנו עוד ארון או עוד שידה או יתלו עוד מדף – בעיית הבלגן תיפתר. אבל כמעט בכל המקרים הבעיה היא לא מעט מדי מקומות אחסון. הבעיה היא מספר החפצים הגדול.
כדי לעשות סדר אמיתי, צריך להיפרד מחפצים, לשחרר אותם. זהו הבסיס של כל העניין, לכן אני חוזרת עליו שוב ושוב (אני מבטיחה לחזור עליו עוד גם בהמשך).
המשימה הכי גדולה שלכם בלעשות סדר היא להיפטר מחפצים. שאלות כמו "איפה אני אשים את זה?", "האם במגירה הזאת או בארון הזה?", "איזו סלסילה תתאים פה?" או "אין לי בכלל סלסילות, אולי אקפוץ למקס סטוק לרכוש לי כמה" – כל אלה הן הסחות דעת מהדבר עצמו.
זה הזמן להתחיל לאמן את שריר קבלת ההחלטות. בהתחלה הוא קצת מקרטע, אבל מתישהו העסק מתחיל להתחמם, ואתם תראו שפעולת השחרור של החפצים מתרחשת במהירות רבה יותר. זה כמו "שוונג" של ריצה: אם פתאום נעצור או אם דעתנו תוסח, יהיה קשה מאוד לחזור אליו. לכן השאלה "איפה לשים" היא פחות חשובה. אם אתם צריכים סלסילה, השתמשו בקופסאות נעליים ריקות או בקופסאות פלסטיק המיועדות לאחסון אוכל. תמיד אפשר להזיז אחר כך את תכולת המגירות ממקום למקום או לשדרג לסלסילות יפות יותר. כרגע, בשלב סידור העומק הראשוני, הפעולה החשובה שבה מתמקדת האנרגיה שלכם היא לבחור רק מה אתם רוצים להשאיר.
התרעות פיקוד העורף