"הילד שלך הוא ילד סנדוויץ' קלאסי, וההחלטה שלך לתת לו חיזוקים היא נהדרת ויכולה להעניק לו הרבה ביטחון. בשביל לבצע את זה בצורה הכי נכונה אני רוצה שתשימי לב בדיוק מה את אומרת לו. תגידי מילים כמו 'כל הכבוד' אם הוא מצליח לעשות משהו או למשל 'וואו, אתה בטח ממש גאה בעצמך'. חשוב להקפיד על מינון נכון של מחמאות לילד, כי כשזה יותר מדי - הוא הופך להיות תלוי בזה, ואנחנו ממש לא רוצים שזה מה שיקרה".
"למה את חושבת שהילד הזה לא רוצה לדבר ולשתף איתכם פעולה? בואי נחשוב בהיגיון על הסיבות שיכולות להוביל אותו לשמור על שתיקה: הוא לא רוצה לדבר כי זה בא לך בהפתעה, כי הוא לא ילד תוקפן והוא נבוך מעצמו, וממה שקרה לו. הוא לא רוצה לדבר כי הוא בטוח שאף אחד לא יאמין לו שהילד השני נורא העליב אותו והוא התגונן. הוא לא רוצה לדבר כי כנראה שבבית הספר כולם עשו עליו עליהום אחרי האירוע הזה, והוא מרגיש שעולם המבוגרים בגד בו.
את מבינה מה עובר בלב ובראש של הילד? בטח שהוא מתכנס פנימה. אולי זו הפעם הראשונה, אבל זו לא תהיה הפעם האחרונה שבה הוא ירגיש שעולם המבוגרים מאכזב אותו. במקום לשאול שאלות, חבקי אותו ותגידי לו: 'אתה לא מאמין כמה אני אוהבת אותך. אתה ואני לא נדבר יותר על מה שהיה בבית הספר. זה קרה, ואם תרצה לספר לי על זה משהו פעם - מה שאתה מספר הוא האמת מבחינתי'. תגידי לו שאין ספק שהתגובה האלימה לא הייתה במקום. התגוננות היא במקום, אבל לא תגובה אלימה. הילד מבולבל, קשה לו עם עצמו גם ככה. אם הוא לא ילד תוקפן, צריך להניח לו. אם הוא ירצה יום אחד, הוא יבוא ויספר.
המסר שצריך לעבור מהשיחה האחרונה שלכם בנושא הוא שתמיד הוא צריך להגן על עצמו, אבל לעשות את כל המאמצים שזה לא יהיה באופן אלים. זה שמכאיבים לי - זו לא סיבה להכאיב למישהו אחר, אבל אני בהחלט צריך להגן על עצמי".
"הילד הזה לא מבין את המקום שלו בבית, החיים שלו התהפכו, וחסרה לו יציבות. עליו למצוא את המקום שלו מחדש, לגלות את היציבות גם בתוך השינוי. בכל זאת, מדובר בילד קטן מאוד, שמשתמש ביכולות הכי בסיסיות כדי לייצר סדר בחיים שלו. לתפיסתי, מדובר בשלב זמני ולא יותר. ההמלצה שלי היא שתימנעו משימוש בביטויים כמו 'אתה כבר ילד גדול', כי הוא לא מבין את המשמעות הזו. את יכולה להגיד לו משפטים בסגנון: 'וואו, איזה עצמאי אתה', או 'העסקת את עצמך לבד ועזרת לי מאוד'".
התרעות פיקוד העורף