"אני רוצה להעלות פה עוד שאלה חשובה לא פחות: מה לומד ילד כשאומרים לו לא להשתמש במשהו, ואז הוא בוכה ובוכה עד שהוא מקבל? שכל מה שהוא צריך זה לבכות ולצעוק עד שהוא מקבל את מה שהוא רוצה? האם זה מה שאת רוצה להעביר לילד שלך גם בהמשך? אולי קשה לו עם המעבר למיטה, אולי אחד הילדים מציק לו בגן, או שאולי הוא פשוט לא רגוע וזקוק לרוגע שמקנה לו המוצץ? בשורה התחתונה, אין סיבה להיכנס איתו למלחמות על מוצץ. תנו לו מוצץ, ומקסימום בעוד כחודש תתחילו בהדרגה להפחית את השימוש במוצץ".
"הפרופורציות שלה השתנו, והיא מאוד מתוסכלת. יש פה אובדן של מקום. אתם חושבים שהבכי שלה הוא אובדן פרופורציה, אבל היא ממשיכה לבכות מכל דבר שוב ושוב כי זה מביא לה יחס. זה שאתם נותנים לבכי הרבה מקום ומדברים עליו יוצר אצלה רווח פסיכולוגי מאוד גדול, וזה מעצים את ההתנהגות שלה. לתפיסתי, בפעם הבאה כשהיא בוכה בצורה לא פרופורציונלית צריך לתת לרגשות שלה לגיטימציה, אבל לא להתנהגות. בפועל, נניח והילדה בוכה בגלל שלא צבעת בצבע שהיא רוצה - תגיד לה, 'את מאוכזבת נכון? אני מבין".
"עכשיו בואי תגידי לי באיזה צבע לצבוע עכשיו'. המטרה היא להיות ענייני מאוד, בלי להיות מרצה בשום שלב. בכל מה שקשור לאוכל אתם צריכים לשנות את ההתנהגות. פעם שמעתי את כלתי אומרת לנכד, מה אתה רוצה שאכין לך חוץ מ'אני לא יודע'? אם הילדה לא יודעת מה לאכול אתם יכולים להגיד לה שתכינו לה משהו שאתם חושבים שהיא אוהבת. למשל, תכינו לה חביתה מקושקשת עם ירקות וקוטג'. במידה והילדה מתחילה לבכות שוב ואומרת שהיא לא מעוניינת לאכול את זה תגידו לה שזה מה שנבחר, ולא מחליפים את זה. אם היא רוצה היא יכולה להגיד מחר מה היא רוצה לאכול. בשורה התחתונה, הילדה איבדה את מקומה וצריך למצוא דרך להחזיר לה אותו בצורה שתואמת למצב המשפחתי. לכן אני ממליצה שתציע להורים שלה לפנות להדרכה הורית. כמה מפגשים יצליחו לשפוך אור על המצב, ולשנות את האווירה בבית".
התרעות פיקוד העורף