דיונות חול רכות, תל גאה, יין טוב, חקלאות ישראלית בנופים אפריקאיים ובעיקר אנשים חמים הם המתכון המנצח של פתחת ניצנה, אזור פחות מטויל אך עשיר באוצרות שכדאי לגלות - זה כל מה שאנחנו צריכים כדי לקחת פסק זמן, להתנתק ולמלא מצברים בימים טרופים אלה. והכי חשוב, בלי לחשוש מאזעקות.

תשכחו מחו"ל בפסח: המכה הקשה שהנחיתה ענקית הלואוקוסט
עם הבריכה הכי יפה בעיר: מלון הבוטיק התל אביבי מחליף ידיים

לא צריך יותר מדקה כדי שהמגע הקל של האיזי־ריידר על החול הדק ישכיח מאיתנו את כל הטירוף שאנו חווים בימים אלה. האיזי־ריידר מתמזג בטבעיות עם נופי הפרא המדבריים, ורק כאשר פני השטח משתנים, הוא מג'עג'ע על חלוקי האבן, מקפץ בקלילות ומשמיע נהמות קלות, ומוכיח לנו את יכולותיו.

איזי ריידר (צילום: דבורין תקשורת)
איזי ריידר (צילום: דבורין תקשורת)

איזי ריידר (צילום: דבורין תקשורת)
איזי ריידר (צילום: דבורין תקשורת)

האיזי־ריידר הוא כלי חשמלי מתוצרת ישראלית, שלדברי חן בירון, מורה דרך, משמש גם את כוחות החילוץ הצבאיים בעזה. הוא יציב להפליא, ובעל יכולת עבירות מרשימה, וכל מי שרוכב עליו (בישיבה או בעמידה) מרגיש בטוח, ובטיול גם קצת כמו מלך השטח.

כשבירון וזוגתו, טל אזולאי, הגיעו לקדש ברנע, הם התאהבו במקום ורצו לחשוף אותו לאורחים, להראות להם כמה פינות חמד מנקדות את המרחב שיש לו מאפיינים של טבע אפריקאי, רק בישראל. בירון הוא גם מורה דרך, כך שסיור ב"דזרט ריידר" הוא מעבר לחוויה המוטורית, ובמשך שעה וחצי עד שעתיים סופגים את האווירה המיוחדת.

מושב קדש ברנע-יקב רמת נגב-טבע-חקלאות-כרם ענבים (צילום: דניאל בר )
מושב קדש ברנע-יקב רמת נגב-טבע-חקלאות-כרם ענבים (צילום: דניאל בר )

הסיור מתחיל בקבלת פנים בסככה נאה, בתדריך ובהתנסות, ומשם דרך כבישי המושב גולשים לשטחי חולות שונרא ועגור. החוויה כוללת הדרכה, סיפורי צמחים ותצפיות, הפסקת תה וקפה, והשוס - גלישת חולות בדיונה של ממש. הפעילות מתקיימת כל ימות השבוע ומתאימה לכל המשפחה, ניתן להרכיב ילדים בכיסא, אך הנהיגה מגיל 16 (220־250 שקל לאדם, 100 שקל לילד, 055־5561375).

אזור פתחת ניצנה הוא בדיוק המקום לברוח אליו בימים שבהם אנחנו מבלים שעות מול החדשות. הוא מרוחק ומנותק, אי של שפיות לניקוי ראש ובריחה להתאווררות. באמצע שנות ה־80, ובהובלת לובה אליאב ז"ל, החלה ההתיישבות עם הקמת כפר הנוער ניצנה ומאז נוספו ארבעה יישובים שבהם מתגוררים כ־200 תושבים.

הענף הכלכלי העיקרי בפתחה הוא החקלאות על גווניה, שנפגעה קשות מהמלחמה עקב בריחת ידיים עובדות זרות. כשהבינו את המצוקה, הקימה נגה ויצמן מכמהין חמ"ל סיוע באמצעות מתנדבים, ועידו גולומב קיבל אחריות על הלוגיסטיקה והתוכן. "כבר הייתה שתילה, אז היו חייבים לטפל בשטחים", הוא מספר, ומוסיף שישראלים ובהמשך גם תיירים הגיעו במאות וברמה יומית, ונתנו מענה.

גולומב, בסיוע מרכז ההדרכה המקומי, דאג למתנדבים ללינה ולהעשרה, שכללה הסברים, סיורים וטיולים. הפתרון הזמני הפתיע את כולם והציל למעשה את החקלאות המקומית גם אם לא היה מדובר בידיים מקצועיות. ועד שיגיעו עובדים זרים קבועים, עדיין מקבלים כאן מתנדבים בשמחה.

חקלאות במדבר אינה דבר מובן מאליו, והיא שופעת אתגרים, ומפתיע במיוחד הוא ענף היין, המפיק מהכרמים יין מדברי איכותי. יקב רמת נגב שהקים אלון צדוק, הוא דוגמה לחזון, אומץ והגשמה. היקב בדגש אקולוגי, חווה תנופת פיתוח בעשור האחרון, ומעורר השראה.

מושב קדש ברנע-יקב רמת נגב-טבע-חקלאות-משפחת צדוק-חבית יין-כוס (צילום: דניאל בר )
מושב קדש ברנע-יקב רמת נגב-טבע-חקלאות-משפחת צדוק-חבית יין-כוס (צילום: דניאל בר )

שטחי הגידול הורחבו, ונוספו זנים שהמדבר אינו בית הגידול הטבעי שלהם. המונח טרואר, שמגלם בתוכו את סוג הקרקע, האקלים, איכות המים ותנאים נוספים, הוכיח את עצמו, והתוצאות משביעות רצון. היקב מייצר כעשרה סוגי יינות ובהם אדומים, לבנים, רוזה ואפילו גוורץ.

אפשר לבקר בו, להתרשם מהתהליך ולטעום מהיינות (www.rnwinery.co.il). לחלופין ניתן להזמין סדנה של עדן צדוק, שמנגישה את עולם היין ומעניקה למשתתפים כלים להבנתו. צדוק, שלמדה ייננות בפירנצה, אוהבת הדרכות וסדנאות, כי היא מאמינה בפרקטיקה, ומתמקדת ביינות ויקבים מהנגב, וכך מפיצה את בשורתם לציבור חובב היין.

כסומליה ותיקה צברה ידע רחב, ובעקבות המצב בחרה לשנות כיוון ולחלוק את השפע. בנועם הליכות ובגובה העיניים היא פותחת צוהר לתחום, בטיפים ובהמלצות לבחירת היין הנכון, להתאמה לסוגי אוכל, להבנת תהליכים ומה לא. הסדנה מלווה בגבינות ולחמים והיא גם חוויה אינטלקטואלית (כ־150 שקלים לאדם, 054־874־9422).

ימי ראשית החורף עושים טוב למדבר, מזג האוויר נפלא לטיולים ברגל, שמקבלים נופך מדיטטיבי מרגיע לגופנפש. במסלול חמוקי ניצנה מתמזגים עם הטבע הבראשיתי וצועדים בין גבעות עגלגלות לבנבנות, כמו נופי ירח.

מכביש 2110 המוביל לעזוז, פונים ימינה לכביש פנימי המסומן בכחול ומוביל לגבול ולכביש 10. שלט מכריז על תחילת המסלול שממנו גולש שביל שחור לחמוקיים. אפשר לשוטט אקראית ולחזור או להמשיך עם השחור, להקיף את תא השטח המבודד והשליו, דרך ראש ניצנה ועד למערות, לחבור לשביל כחול ובמפגש עם הכביש, לשוב לחניון - כחמישה קילומטרים של נחת.

אופציה נוספת מן העבר השני היא לבקר בתל ניצנה, ודרך שרידי כנסיות להעפיל במדרגות למרומי התל. בראשו שרידי מבנים היסטוריים, מרביתם מהתקופה הביזנטית (לפני כ־1,500 שנה) עם שדרת כנסיות, אכסניה לעולי רגל, בורות מים וקירות אבן שראו דבר או שניים. התצפית מרהיבה, וזו גם נקודה מושלמת לסיום היום בזכות שקיעות נוגות מרגיעות.

כדי לחוות באופן מלא את הפתחה, מומלץ להניח את הראש ללילה וליהנות מהשמיים זרועי הכוכבים. במרחב מגוון צימרים וח'אני אירוח כמו ח'אן בארותיים למרגלות עזוז, בול למי שבא לברוח לסוף העולם שמאלה. בח'אן הוותיק אוהלי אירוח בסגנון בדואי ובקתות בוץ פרטיות, כולם במגוון גדלים המתאימים לזוגות, משפחות או קבוצות חברים.

לכאן באים כדי לא לעשות כלום, לרבוץ על המזרנים והכריות, להשתרע על ערסל, לשבת ליד מדורה וללגום קפה או ליהנות מארוחה טעימה, ורק אם ממש בוער בכם לזוז, אפשר לשוטט ברגל בגבעות מסביב או לצאת לטיול גמלים (beerotayim.co.il). האירוח בח'אן כולל אופציית הסעדה, תחום שנחשב לעקב אכילס של הפתחה, עם מנעד אפשרויות מצומצם, ועם זאת האופציות הקיימות די מוצלחות.

קחו למשל את קפה "עזוז", השוכן בלב היישוב הסמוך לח'אן, ושנחשב כבר למוסד ותיק באזור. בית קפה קטן אך מכשף, אפוף קסם מדברי והילת שאנטי. זוהי פינה של חופש, נטולת מגבלות, שבה הכל מותר ואפשרי.

להיזרק פרקדן באחת מפינות הישיבה או הרביצה הססגוניות ולגרש מחשבות וטרדות, לספוג רוח ואת הרוחניות המדברית, להתמזג בווייב המקומי שיצרו פגי אסרף ואיל טובול וקצת להתערות בביצה המקומית, לשאוף עמוק אוויר ואווירה ובעיקר לנשנש אוכל שנעשה באהבה, פשוט, ישראלי ובטאץ' צרפתי.

צמד הבעלים עלו ארצה מצרפת, והם מטמינים ניחוח פרנקופילי גם במנה הכי ישראלית שיש. התפריט חלבי־טבעוני, מבוסס על חומרי גלם מהתוצרת החקלאית של האזור וכולל פיצות, סלטים, קפה טוב ועוד.

(פתוח מרביעי עד שבת, 054־4226330, https://www.facebook.com/cafeezuz)

ביתר ימות השבוע לא חייבים לכתת רגליים, ובכל מקום שבו תחנו, תוכלו להזמין מן המטעמים שמכינה בידיים מוכשרות שירלי ארט, המוכרת כאן כ"שירלי במדבר". מרגע שהגיעה לפתחה, לפני כארבע שנים, הבינה הבשלנית הפנימית שבה שיש לה ייעוד. בהיעדר אלטרנטיבות קולינריות, נכנסה לתוך הוואקום והחלה למלא את החסר.

ארוחת בוקר שירלי במדבר (צילום: דבורין תקשורת)
ארוחת בוקר שירלי במדבר (צילום: דבורין תקשורת)

בתחילה בישלה אוכל תוניסאי שהיה מקור לנחמה, וכך נפוץ שמה, אבל מאז עברו תחת ידיה שלל חומרי גלם שמהם יצרה ארוחות בוקר וערב, מגשי אירוח ופינוק, סלי פיקניק וכל שחשקה בו קיבתכם. ארט נמצא כאן כדי להשביע את רעבונכם, בכל שעה של היום, לרוב אצלכם, אבל לעתים גם בחצר ביתה, בכל סגנון שתחפצו ולכל הרכב. האוכל נארז בקפידה, כמו מתנה (052־4647437).