אחרי שבמשך שנים עבודות הרכבת הקלה עצרו את הקצב של שדרות ירושלים ביפו, בשנה האחרונה נרשמה התעוררות מסוימת, בעיקר בתחום הקולינרי. עם זאת, נראה שהמלחמה הנוכחית שוב שמה את הרגל על הברקס, ומקומות ותיקים רבים נראים שוממים. כדי לעורר את הרחוב ולתרום לקהילה קמו לאחרונה מספר מיזמי אוכל ששמים דגש על הנגשה לקהל של הפנינים הקולינריות של יפו, כאלה שרק ותיקי העיר מכירים.
החיבור של מיקה עם עולם האוכל הוא טוטאלי, ובימים של שגרה היא מדריכה טיולי אוכל בגיאורגיה ובנאפולי. לפני כשלושה חודשים, בעת ששהתה ביוון, היא הרגישה שיתוק ברגל. כמה שעות אחרי כן היא כבר הובהלה לניתוח חירום בעקבות פריצת דיסק. מאז היא מטיילת בין סאבלטים ברחבי הארץ, עם געגועים לדירה הישנה שלה ביפו.
מיקה נולדה וגדלה עד גיל 3 בירושלים. משפחתה החליטה לעבור לתל אביב, והיא התאהבה בקסם של יפו והשדרה. היא מדברת על יפו של אז בנוסטלגיה מתקתקה. כשתכננה את הסיור, היה חשוב לה לשים במרכז את ההיסטוריה של השדרה וההתפתחות שלה לאורך העשורים.
שדרות ירושלים עברו לא מעט תהפוכות בשנים האחרונות. הן הוקמו ב־1915 על ידי חסן בק - המושל העות'מאני הצבאי שהוצב ביפו. הן נבנו במקביל לרחוב יפת, וחצו את העיר מפרדסי יפו בדרום אל לב העיר. במשך שלוש שנים השדרה נקראה שדרות ג'מאל פשה, על שם השליט העות'מאני, אך עם עזיבת העות'מאנים את הארץ שמה שונה לשדרות המלך ג'ורג'. לאחר קום המדינה שמה שונה שוב, הפעם לשדרה מספר 1, עד שנקבע השם הנוכחי שלה, על שם עיר הבירה.
בשנותיה הראשונות של המדינה ניסו לשוות לה אופי אירופי, ולאורכה נבנות תיאטראות, מסעדות ובתי קולנוע, אך כשמסתובבים בה היום, מגלים שאף אחד מהמבנים הללו כבר לא פעיל. במקום זאת, השדרה מציעה תפאורה לטיול נוסטלגי, בין מוסדות קולינריים שמסרבים לגווע. כשהרכבת הקלה מספקת קולות רקע, מיקה עומדת באמצע השדרה ומנסה לתאר את הקסם שלה. בהמשך היא מובילה לתחנה הראשונה שלה בסיור - "גואטה", מסעדה טריפוליטאית שמציעה אוכל ביתי מנחם. התפריט של "גואטה" כולל מנות שמוגשות בליווי קוסקוס, כמו מפרום, תבשיל בשר ותפוחי אדמה, חריימה, ממולאים וקציצות. אם חשבתי שנתחיל את הסיור באופן רגוע, אז את פנינו קיבלו קוסקוס עם טבחה וסלט גזר רענן לצד שוט של ערק, כדי לפתוח את הלב והקיבה.
תחנה שישית: "מעדניית אבנר"
בני המשפחה שמקבלים את פנינו מתגאים בכך שהם מכינים הכל לבד, טוחנים וקולים במקום. בניגוד לחנויות תבלינים אחרות, כאן לא מקבל את פנינו מגש עצום מלא בפיצוחים, אלא הכל מוסתר בכלי פח גדולים כדי לשמור על טריות. חוץ מזה, הם מספרים בגאווה על המרציפן המצוין שלהם, שנקרא "מספן" והוא מיוצר משקדים בגישה המסורתית בסיר שהסב הביא מבולגריה.
עוד הם מספרים שרק אצלם תמצאו קוושקוס - גלעין של משמש קלוי שנחשב למעדן, ומחירו יכול להגיע ל־280 שקל לקילו. הסיבה למחיר הגבוה, שאותו משלמים בשמחה צעירים ומבוגרים ילידי הבלקן, היא שיטת הייצור שלו. הקוושקוס מסתתר בתוך גלעין המשמש וצריך לפצח ולקלף אותו, לאחר מכן להשרות כשבוע במים, ורק אז הוא נקלה באופן ידני ומבוקר.
התרעות פיקוד העורף