רוב האנשים שנהגו לטוס ולטייל ללא הפסקה, נאלצו בשנה החולפת לאפסן את המזוודה בעקבות משבר הקורונה על רקע סגירת השמיים והפגיעה האנושה בענף התיירות. גם לאחר פתיחת השמיים באוגוסט האחרון, לא קל לטוס: בחזרה מלא מעט מדינות שנחשבות אדומות נדרשת חובת בידוד בת 14 יום וכמו כן, במדינות מסוימות חלה על הטסים חובת בידוד בהגעה אליהן.

ישראלים בנתב"ג יום לפני הסגר קרדיט אבשלום ששוני

אלא שיש מי שלא נותן לקורונה לקלקל לו את החגיגה. אחד מהם הוא אבי גולדשטיין מבית שמש, בשנות ה־20 לחייו, שבעשור האחרון לא הפסיק לטייל. “לפני כשמונה שנים התפטרתי מהעבודה ומאותו רגע התחלתי לטייל במשרה מלאה”, הוא מספר. “בשגרה רגילה אני מטייל בממוצע 25 ימים בכל חודש ויצאתי ל־300 טיולים ב־91 מדינות עד כה”.

מה מושך אותך כל כך בחו”ל?
“לראות עולם חדש ולגלות תרבויות חדשות. כשאני בחו”ל, אני מרגיש בבית. זה אזור הנוחות שלי. הלא נודע קוסם לי”.

מה עשית כשסגרו לך את השמיים?
“זה היה ממש קשה. לא ידעתי איך להתמודד עם להיות יותר מדי זמן בארץ. בהתחלה נכנסתי לדיכאון הרגשתי שנעלו אותי בכלא בניגוד לרצוני. אני רגיל להיות ציפור חופשייה. לטוס מתי שבא לי וכמה שבא לי. זה היה ממש מוזר לראות את נתב”ג סגור. התקופה הזו הרגישה לי כמו נצח”.
עם פתיחת השמיים, מיהר גולדשטיין לעלות על טיסה. לטענתו, לא חשש להידבק בקורונה. “הגעתי למסקנה שאם אני אטוס, זה לא יגדיל את הסיכוי שלי להידבק”, הוא אומר. “אם אני אדבק, זה יכול להיות בארץ עם החברים, ולכן אני מרגיש שאני לא מסכן את עצמי יותר מדי. הטיסות זה החיים שלי. אני לא יכול לשרוד בארץ מבחינה נפשית בלי טיסות. אני מעדיף להמשיך את החיים הרגילים ולא להיות מושבת ומדוכא בבית”.

במהלך תקופת הקורונה הספיק גולדשטיין לבקר עד כה במדינות הבאות: תאילנד, דנמרק, סינגפור, פינלנד, בלארוס, מלזיה, וויילס, אוקראינה, אנגליה (ארבע פעמים), טורקיה (שבע פעמים), סקוטלנד (“רק” פעמיים), איחוד האמירויות ואפילו - עיראק. בזמן שיחתנו הוא נמצא בסודן. “אני אוהב לטייל, זאת המהות שלי”, הוא אומר ומבהיר שאת הרפתקאותיו בחו”ל ניתן למצוא בעמוד האינסטגרם שלו, Avigold100. את המסלול הוא מתכנן לפי מדינות שבהן אין צורך בכניסה לבידוד, אך עדיין נדרש לבידוד עם חזרתו ארצה ממדינות אדומות.

תקופת הבידוד לא מטרידה אותך?
“הבידוד מאוד מבאס, והרבה טיולים לא יוצאים לפועל בגלל זה, אבל אחרי כמה חודשים שהייתי נעול בבית בגלל הקורונה, הרשיתי לעצמי לצאת לטייל למרות שאצטרך לחטוף את עונש הבידוד. מבחינתי, עדיף לי בידוד מאשר להיות נעול בבית ולא לטייל בחו"ל. עד הקורונה הייתי טס לטיול, חוזר לארץ ומטייל שוב. כל טיול ארך כתשעה ימים במדינה. עכשיו, בגלל 14 ימי הבידוד, אז אני לא חוזר לארץ בין טיול לטיול, אלא מטייל בארבע מדינות בזו אחר זו, חוזר ארצה, נכנס לבידוד וחוזר חלילה".

אילו עוד קשיים מזמנת הקורונה למי שטס הרבה?
"מאוד קשה למצוא טיסות היום כי הרבה חברות טיסה פשטו רגל. פעם היו פי 100 יותר טיסות מהיום, ולכן גם המחירים עלו. אנחנו לא רגילים למחירים הגבוהים של הטיסות כיום. לצאת לחו"ל בימינו זה אתגר".

אבי גולדשטיין בסקוטלנד (צילום: פרטי)אבי גולדשטיין בסקוטלנד (צילום: פרטי)

תחושה משכרת

בימי שגרה, חן שטיבל, 27, מעצבת פנים מתל אביב, טסה לדבריה לחו”ל למשך עשרה ימים בתום כל שניים־שלושה פרויקטים. “לטוס לחו”ל מבחינתי זו הזדמנות לראות, להריח ולשמוע דברים אחרים”, היא מספרת. “להיות לבד במקום לא מוכר מחדד את החושים ומעורר השראה לדרך החיים שלי שמתפתחת ומשתנה בכל יום”.

בימי פרוץ הקורונה שהתה שטיבל באוסטרליה. “ביום של הטיסה ארצה, ממשלת ישראל הודיעה על בידוד לכל מי שחוזר מחו”ל”, היא מספרת. “באותה תקופה זה היה שווה ערך למעצר עבורי. לכן כשעתיים לפני הטיסה החלטנו לא לעלות עליה, לקנות ואן ולהפוך אותו לבית כדי לחיות בו ולטייל עד שהרוחות יירגעו. כשחזרנו לארץ ההנחיות השתחררו מעט, והבידוד היה דבר שבשגרה. תקופת הבידוד בבית הייתה מרגיעה ונעימה אחרי תקופה ארוכה של נדודים”.

מאז שחזרה לארץ, הספיקה שטיבל לטוס לחופשות בפורטוגל (פעמיים), איטליה ויוון, סין, ספרד, אוסטריה ואינדונזיה. “יש לי דרכון צרפתי, ולכן יכולתי לטוס לאירופה ולנוע בין מדינות אירופה בחופשיות”, היא מספרת. “הבנתי שהמתנה לסוף עידן הקורונה יכולה להימשך שנים, וצריך ללמוד לחיות לצד זה ולא לחכות שזה יחלוף”.

חן שטיבל באוסטרליה (צילום: שי פרי)חן שטיבל באוסטרליה (צילום: שי פרי)

גם העיתונאי דודי טל טס בשנים האחרונות 12־14 פעמים בשנה. “המהפכה של השמיים הפתוחים הביאה איתה מחירים ממש זולים, וכשיש זמינות, אתה יכול למצוא כרטיסי טיסה במחירים מגוחכים”, הוא מספר. “רגע לפני הקורונה הספקתי להיות בלונדון ולחזור, ואז בזו אחר זו בוטלו לי טיסות לאיסטנבול, אזרבייג’ן, בוקרשט ודבלין”.

איך הרגשת?
“כמו בכלא. אין יוצא ואין נכנס. גם אם רצית לטוס, לא ממש היה לאן. מדינות נסגרו בזו אחר זו, ונמל התעופה היה משותק כמעט לחלוטין. לא פשוט”.

כשהשמיים נפתחו, טל הזמין כרטיס טיסה לאיסטנבול. “הייתי חייב לנשום קצת”, הוא מסביר. “התחושה של לחזור לשגרת החופשות הייתה משכרת. התרגשתי מההמראה, מהנחיתה, היציאה לאוויר אחר. תיעדתי כל רגע שם וידעתי שאחזור לשם מיד, מה שקרה רגע אחרי הבידוד של 14 הימים”.

בשלושת החודשים האחרונים טס טל לאיסטנבול שלוש פעמים. “כל אירופה סגורה לכניסות של תיירים, ככה שאין לאן לנסוע, אבל איסטנבול היא ממש לא ברירת מחדל, אלא עיר מדהימה שאחזור אליה שוב ושוב”, הוא אומר. “למרות הבידודים וההגבלות, אני מתכוון להמשיך לטוס”.

מתי הטיסה הבאה?
“יש לי שלושה כרטיסי טיסה פתוחים, כך שהטיסה הבאה תהיה ממש בקרוב. עכשיו אני שוב בבידוד מאז שחזרתי מאיסטנבול. אסיים אותו ומיד אטוס שוב. הכיוון הפעם הוא לונדון, אשכרה התגעגעתי ל’פריימרק’”.

הבידוד התכוף לא קשה לך?
"מתמודדים עם זה בגישת 'החטא ועונשו'. בפעם הראשונה זה נראה לי מבהיל, אבל כשהגעתי לארץ והתחלתי את הבידוד, הבנתי שזה לא נורא כל כך, וזה מעין עצירה של מרוץ החיים. השד לא נורא כל כך כי בלאו הכי רוב האנשים בבית. אז כבר מתרגלים".

לא קשה למצוא טיסות?
"ברגע שאתה מכיר את הפרוטוקול ויודע לאילו מדינות תוכל להיכנס, כמו טורקיה למשל, זה לא בעיה למצוא טיסות. היו לי טיסות שהתבטלו בעבר, אבל קיבלתי במקומן כרטיס פתוח".

איך הסביבה מגיבה?
"הסביבה מגיבה בצורה הכי מצחיקה שיש. בדיוק כמוני. אנחנו לא מתרגשים מהקורונה. הכל בסדר. הבידוד לא פוגע לי בעבודה כי בלאו הכי אני עובד מהבית. ואם צריך להיפגש עם אנשים? אז בזום. הבידוד אחרי טיסה לא פוגע בשום שגרה".

דודי טל באירלנד (צילום: פרטי)דודי טל באירלנד (צילום: פרטי)

"התרופה שלי"

עד הקורונה נהג עידן שרון מהרצליה לטוס פעמיים בחודש לחו”ל או פעמיים בשנה לתקופה של כמה חודשים. “לטייל הפך לשגרת חיי ולהגשמה העצמית שלי”, הוא מספר. “זה צורך מהותי עבורי כמו אוכל או לימודים. ברגע שפרצה הקורונה בוטלו לי שבע טיסות. למרות זאת, טסתי פעמיים עם חברה שלי לחופשות בקובה ואחרי זה ברומא. כשחזרנו לארץ, התחילו לדבר שוב על סגירת השמיים וסגר שני”.

למרות ההגבלות, שרון טס באוקטובר האחרון לאתונה. לנוכח ההחמרה בישראל, החליט לשהות שם למשך חודש וחצי עד שהסגר ישתחרר. “רציתי חופש”, הוא מספר. “כל מה שעניין אותי זה לחוות וליהנות. יצאתי לפאבים, למועדונים, עשיתי שופינג ופיציתי על כל התקופה שהייתי בבית בארץ. הידיעה שאני בחופש הייתה חזקה מהכל”.

ההגבלות לא מקלקלות לך את ההנאה?
“לא, אבל זה בהחלט מוסיף לחופשה אי־ודאות והרבה יותר בירוקרטיה, מה גם שהחופשות הפכו להיות יקרות יותר. פתאום צריך לשלם על בדיקות קורונה, ביטוחים יקרים, מלונות לטווחים קצרים ולא ארוכים. אפילו נאלצנו לעבור לעיר אחרת כי העיר שבה שהינו הפכה מירוקה לאדומה. למרות כל זה, אני מאמין שבחודש הבא אטוס שוב”.

מאז שהשתחרר מהצבא, יוסי לוי מרעננה טס לחו”ל כשמונה פעמים בשנה. “זה משהו שאני לא מוכן ולא יכול לוותר עליו, זה נותן לי את השקט הנפשי שאני הכי זקוק לו”, הוא מסביר.

כשפרצה הקורונה נאלץ לוי, שנכנס לבידוד כי שהה ליד חולה מאומת בעבודה, לבטל כרטיס טיסה ללונדון. “ואז פתאום השמיים נסגרו באופן טוטאלי, הוצאתי לחל”ת מהעבודה והרגשתי שאני חייב לברוח, אבל אין לאן”, הוא מתאר. “איך שהשמיים השתחררו קצת החלטתי שאני חייב לראות עולם כמה שיותר, למרות הבידודים ולמרות ההגבלות, כי זו התרופה שלי”.

מאז פתיחת השמיים הספיק יוסי לטוס לטורקיה, יוון, הונגריה, גרמניה וצ’כיה. “בקרוב אני מתכנן לטוס גם לפולין”, הוא מוסיף. “אני מבין שהקורונה לא תעזוב אותנו כל כך מהר, אז החלטתי להילחם ולא לתת לה לנצח לי את מצב הרוח ולהרוס לי את ההנאה שבחיים”.