"זו תהיה הפעם הראשונה שלי במרוקו", אמר בהתרגשות איש העסקים רמי לוי, רגע לפני שעלה על טיסת הבכורה של חברת התעופה ישראייר שבבעלותו, שחנכה ב־25 ביולי את הקו הישיר בין תל אביב למרקש. "אני מאמין שהקו הזה יהיה מבוקש מאוד, והדבר החשוב ביותר בכל המהלך הזה הוא עתיד של שלום ושותפות".
לוי בהחלט מודע לכך שבעידן שבו הקורונה טרם נעלמה מחיינו, ונתוני התחלואה עולים בארץ ובמדינות נוספות, כל הקשור בעולם התעופה והתיירות הוא דינאמי מאוד. "אנחנו רצים מרתון. זה נכון שיש עכשיו קורונה, אבל היא לא תהיה איתנו לעד", הוא אומר. "אנחנו רצים לטווח ארוך. מדובר בעוד ערוץ של תיירות שיהיה מבוקש מאוד, בעיקר בזכות המחירים הזולים ובזכות מה שיש למרוקו להציע לישראלים. וכמובן - גם בכיוון ההפוך".
התיירות שנעלמה
כיום 25%־30% מהאוכלוסייה במרוקו מחוסנת. נכון לכתיבת שורות אלה, ישראלים החוזרים ממרוקו ומחזיקים בתעודת התחסנות או החלמה מחויבים בבידוד של 24 שעות או עד לקבלת תוצאת בדיקת קורונה שלילית הנעשית עם הנחיתה בנתב"ג (המוקדם מביניהם).
הטיסה הבאה של ישראייר למרוקו אמורה לצאת ב־18 באוגוסט, בתקווה שעד אז יוסדר כל נושא הוויזות. עם תחילת הטיסות הישירות למרוקו ביקשו עשרות אלפי ישראלים אשרות כניסה בנציגות הדיפלומטית של מרוקו בישראל, אך רק מאות זכו לקבלן.
"ברגע שנחתמו הסכמי אברהם, הרשויות המרוקאיות שינו את הסדרי הכניסה ליעד", מספרת אביבית פלג, סמנכ"לית קבוצות ונסיעות תמריץ של חברת התיירות נתור מבית ישראייר. "בזמנו היה אפשר להוציא ויזה קבוצתית דרך משרד התיירות במרוקו. עם תחילת הטיסות הישירות, החלו להפנות את כולם לנציגות שפתחו ברחוב הירקון בתל אביב, שלא הייתה ערוכה מבחינת כוח אדם למתן של אלפי אשרות. אנחנו מקווים שהדבר יוסדר במהרה, ואז בכוונתנו להוציא בכל שבוע חמש טיסות ישירות למרקש".
כאמור, אם עד לאחרונה היה אפשר להגיע מישראל למרוקו באמצעות טיסת קונקשן, היום אפשר לעשות זאת בטיסה ישירה. במרקש התרגשו מאוד מבואם של הישראלים שנכחו בטיסת הבכורה. מרוקו מצפה בקוצר רוח לתיירים שיגיעו אליה ואולי יגרמו לסוחרים המקומיים, שספגו מכה לא מבוטלת בגלל הקורונה, לחייך מעט.
"בשנים 2018־2019 הייתה במרוקו גאות מקסימלית של התיירות", מספר איציק יוסף, מדריך מומחה למרוקו. "לפני שמישהו בכלל דמיין שתהיה קורונה, המלך הציב רף להגיע בשנת 2020 ל־15 מיליון תיירים. ב־2019 הגיעו למרוקו 13 מיליון תיירים (מתוכם 3־4 מיליון למרקש). אבל אז הגיעה הקורונה, טרפה את כל הקלפים, כמו שקרה אצל כולם, ומרוקו נסגרה כמעט לחלוטין. בתי מלון למשל היו סגורים לתקופה של שמונה חודשים עד שנה. רוב התיירות שעדיין התקיימה הייתה של תיירות פנים, שכמובן לא יכולה למלא את החלל של תיירות חוץ".
אז מה עושים במרקש - העיר הרביעית בגודלה במדינה, המכונה "העיר האדומה" על שם צבעם האופייני של בנייניה - לאחר שנוחתים ביעד בתום שש שעות טיסה מישראל? קודם כל דואגים למלון מפנק. בין המלונות היוקרתיים והמפוארים ביותר (5 כוכבים) תמצאו את Four Seasons Resort Marrakech (שהתפוסה בו הייתה כ־30% בעת ביקורנו בו), Hotel La Mamounia ו־Royal Mansour Marrakech, שהוא גולת הכותרת לחובבי היוקרה, והעלות ללילה בו אף יכולה להגיע לכ־1,500 יורו.
במרקש יש מקומות מעניינים רבים שאפשר לבקר בהם. את הסיור בעיר אפשר לפתוח בביקור בגני מז'ורל, הגנים הבוטניים בעיצובו של האומן ז'אק מז'ורל. המקום נקנה בידי מעצב האופנה הנודע איב סן לורן, ואפרו אף פוזר בו. בגנים צמחים אקזוטיים, מזרקות מים, מוזיאון לתרבות ברברית וגם מוזיאון שבו מוצגות חלק מיצירותיו הייחודיות של סן לורן. צבעים כחולים עזים מככבים על המבנים בתוך הגן, ואם תרצו הפוגה קלה, תוכלו לנוח בבית הקפה הנמצא במקום.
לאחר מכן אפשר להמשיך לכיכר המפורסמת, הצבעונית והתוססת של העיר - ג'אמע אל־פנא. במקום דוכני מזון מרוקאי אותנטי, קוראים בקלפים, מאלפי נחשים, נשים שמציירות בחינה וגם כרכרות רבות עם סוסים שמתפקדות במרקש כמעין "מוניות", נוסף לאלו הסטנדרטיות.
המקומיים מזהים את הישראלים מרחוק ומנסים למשוך אליהם לקוחות בכל דרך אפשרית, כולל באמצעות כמה משפטי מפתח שלמדו בעברית. כשעומדים בכיכר רואים מרחוק את הכותובייה, המסגד המיוחד והגבוה בעיר (77 מטרים), סמלה של מרקש, שהוקם בסוף המאה ה־12 (מומלץ לראותו מקרוב).
הכיכר גובלת בשוק ססגוני, מלא ריחות של מגוון תבלינים עצום, שגם מציע ביגוד, תכשיטים, וכמעט כל דבר שתוכלו לדמיין. מי שחובבת גלביות, תוכל להצטייד בשוק של מרקש בסטוקים. בעוד בארץ מחירן יכול להגיע למאות שקלים, בשוק אפשר למצוא גלביות יפות החל מ־20 דירהם (כ־7 שקלים).
תשע בכיכר
השוק והכיכר מתחילים להתמלא לקראת הערב, כשמזג האוויר נהיה נוח יותר, אך עדיין, למרות הפופולריות של המקום, התפוסה בו בימים אלה לא מגיעה לעידן טרום קורונה, אז המקום היה מוקד משיכה לתיירים רבים שהגיעו מרחבי העולם. העובדה כי קהל הלקוחות קטן כיום בהרבה לעומת העבר מאפשרת גם לרכוש דברים במחיר זול. הרוכלים צמאים מאוד לכסף, שמחים מאוד על כל לקוח, ולרוב, המחיר שייסגר בסופו של דבר יהיה המחיר שהלקוח מוכן לשלם.
בשהותכם במרקש אפשר לבקר גם "אצל חסן פיללי", בית מרקחת ברברי (רחוב הקסבה 57, מול 'קברי הסעדיים'), המלא באין־ספור תבלינים ותרופות טבעיות וגם במגוון גדול של צבעי ציור טבעיים המופקים מאבנים ומתבלינים. פיללי מברך בעברית מתוך הכתוב ומסכם ש"מרוקו היא הבית שלכם, ונתפלל כולנו שהשלום ישרור בכל העולם".
לאחר מכן פדואה המוכרת, שמדברת עברית מצוין, מתחילה בהצגת תכלית ומסבירה על שלל התבלינים וצמחי המרפא שיכולים לפתור כל בעיה בחיים, החל בצינון ומיגרנה וכלה בהגברת החשק המיני אצל גברים ונשים. פדואה יודעת את העבודה. היא מחלקת סלים ללקוחות, ומציעה "מבצעים כמו אצל רמי לוי", כהגדרתה. לסיום היא מציעה לרכוש "בכור" נגד עין הרע ולטיהור הבית, וגם מדגימה למי שהמסורת זרה לו איך בדיוק עושים זאת.
"בקורונה אף אחד לא יודע מה יהיה היום או מחר", אומר פיללי, שהקים את העסק בשנת 1992. "קורונה היא לא משהו פשוט. הרבה משפחות עניות עכשיו כי אנשים לא עובדים. קשה מאוד לנהל עסק בקורונה. אנחנו משתמשים בחסכונות, עוזרים זה לזה. אנשים גם מחייכים אחד לשני, שזה הרבה יותר חשוב מאשר לתת כסף. אנשים מתו בקורונה, ואנחנו צריכים להיות שמחים שאנחנו כאן".
עוף בבית הכנסת
לאחר שהצטיידנו בכל הסגולות הקיימות, המשכנו דרך הסמטאות למלאח - הרובע היהודי. עד לעזיבת יהודי מרוקו היו במלאח כ־20 אלף תושבים וכ־30 בתי כנסת ותלמודי תורה. כיום אין בו תושבים יהודים. בכל מרוקו חיים כיום כ־2,500־3,000 יהודים, מהם כ־800 במרקש, והרוב הגדול בקזבלנקה. ברחוב תלמוד תורה במלאח נותר בית כנסת אחד - אל־עזמה - שעל הגחלת שלו שומר איציק אוחיון היהודי. רעייתו מבשלת אוכל כשר למגיעים למרקש החפצים בכך.
אחד הסממנים של מרוקו הוא הפראן, התנור השכונתי. מול בית הכנסת אפשר לראות אחד כזה. עד היום תושבי המקום מביאים אליו את הבצק שלהם, או את העוף, עטופים במטפחת, ועובדי הפראן אופים או מבשלים אותם בתנור.
אפרופו בישול, במרקש יש אפשרות להשתתף בסדנת בישול מרוקאית או בסדנה להכנת מופלטות ב־La Maison Arabe המודרני, שבו מסבירים במסכים אישיים את שלבי ההכנה, צעד אחר צעד.
ביס ממרוקו
בעיר תוכלו למצוא מגוון מסעדות, אך גם בהן ניכרת בדרך זו או אחרת השפעת הקורונה. למשל, במסעדה המפורסמת Comptoir Darna, שמגישה שלל מאכלים מסורתיים, היו עולות רקדניות בטן על השולחנות בשיאו של הערב, ואילו בימים אלה תוכלו ליהנות מהמאכלים בלבד.
דיוויד סנצ'ס, בחור צעיר ששבועות ספורים לפני הקורונה פתח את מסעדת הפיוז'ן DAMEH, שזוכה לדירוג מעולה ב־ tripadvisor, מספר עד כמה זה מסובך לעסוק במסעדנות בתקופה כה מורכבת. "רק פתחתי, וכבר סגרו אותנו", הוא מתאר. "שמתי את החיים שלי במסעדה, המון כסף. כרגע מגיעים אלינו יותר מקומיים מאשר תיירים. אני רוצה להיות אופטימי אבל אין לי מושג מה יקרה. עכשיו מדברים על זן הדלתא, לא רואים את הסוף".
אגב, כשמדובר בקבוצות של מטיילים ישראלים, הידיעה על הגעתן למרקש מועברת למשטרת התיירות. כך למעשה מצאנו את עצמנו נוסעים באוטובוס כשמאחורינו זוג שוטרים בלבוש אזרחי, רכוב על קטנוע, מוודא שהכל בסדר. גם כשהסתובבנו ברגל בסמטאות העיר הם הלכו מאחורינו.
במרחק של כשעת נסיעה ממרקש תמצאו את עצמכם באזור מדבר אגאפי. אם אתם חובבי טרקטרונים, זה המקום בשבילכם, רק אל תשכחו למרוח קרם הגנה. את ארוחת הצהריים אפשר לאכול ב־INARA CAMP, שבו 18 אוהלים בלב המדבר. במקום עורכים אירועים שונים, ומציעים תמורת 100 יורו לזוג ללילה לינה על בסיס חצי פנסיון, המחיר כולל משרת אישי.
יום נוסף אפשר להקדיש לטיול ג'יפים בהרי האטלס ולהגיע לכפר הברברי אימליל. בדרך לשם אפשר לעצור בקברו של הצדיק ר' שלמה בלחנש, וגם אצל תושבת מקומית של אחד הכפרים הברבריים בשם מאליכה. חלק מביתה בנוי מבוץ וקש ובו מתגוררים שלושה דורות. מאליכה למדה את קונספט הבתים הפתוחים, והיא מדגימה למבקרים את טקס התה מסורתי. לפני הקורונה, בתקופה שבה פרחה התיירות במרוקו, חובה היה להזמין אצל מאליכה תור מראש. כיום אפשר להתקשר אליה גם מהדרך.
התרעות פיקוד העורף