יש האוהבים אותה ויש האוהבים לשנוא אותה, אבל תל אביב היא הרבה יותר מרק בירת התרבות של ישראל או סתם עיר סואנת. קוראים לה "עיר ללא הפסקה", מכנים אותה "הבועה", מאשימים אותה בכך שהיא מנותקת משאר המדינה, אך תל אביב - העיר שלי מהרגע שבו התחלתי לנשום - לא סתם מושכת ומסקרנת את כולם. מה שהכי יפה בה הוא ששיטוט ברחובות שלה נותן תחושה שהגעת הביתה. הרי לא סתם תל אביבים לא מסוגלים אפילו לדמיין נסיעה ארוכה (או קצרה) מחוץ לעיר. תל אביב מחבקת אותך, סוחפת אותך, מנחמת אותך.

כל שכונה בה היא עולם ומלואו, עם אופי אחר, היסטוריה אחרת, אווירה אחרת וקסם מיוחד. משכונת התקווה, דרך פלורנטין, צפון תל אביב ועוד. היא מלאת אתרים היסטוריים ונופים קסומים, ועכשיו - כשפנינו לשגרה פשוטה עד לחופשת הילדים הבאה, יש לנו הזדמנות לצאת בה לטיולים קצת אחרים, מלאי נוסטלגיה, היסטוריה וגם קולינריה. הפעם נתמקד בשכונה אחת שהפכה בשנים האחרונות לפריז הקטנה ומצליחה לשמר כבר עשורים את הקסם שלה.

המדור הזה נולד מתוך יום שבו מצאתי את עצמי במצב רוח קצת מלנכולי, שבו רק רציתי לטייל ולשוטט לי לבדי ולהתמלא מהאנרגיות של העיר. בחרתי לטייל באחת הפינות הכי מתוירות, אך עדיין אחת מהיותר שקטות בתל אביב - נווה צדק. השכונה, שהוקמה לפני למעלה ממאה שנה, הפכה בשנים האחרונות לאחת מפינות החמד האהובות עליי בעיר. האמת, אני בספק אם המתיישבים הראשונים בה חלמו שהיא תהפוך לכל כך אטרקטיבית.

נווה צדק (צילום: הדר יהב)נווה צדק (צילום: הדר יהב)

לא תמיד זה היה כך. הנה קצת היסטוריה: תושבי השכונה הראשונים הם חלוצים תל אביבים שיצאו למעשה מ"החומות" (גבולות תל אביב) ועברו להתגורר בגבול יפו, אזור שהיה מסוכן ביותר באותה תקופה למתיישבים יהודים. את אדמות נווה צדק רכשו המתיישבים מאהרן שלוש, שהאמין בחשיבות הקמת השכונה היהודית, ועשה הכל כדי להקל על הרוכשים - ואפילו פרס להם את התשלום. בניגוד למצב שהיה  ביפו השכנה, המתיישבים החדשים דאגו לתנאים סניטריים ובנו בסמוך לכל בית מבנה לשירותים. מאז ועד היום התנאים השתפרו. בשלהי שנות ה־80 השכונה עברה מהפכה אמיתית. מבנים רבים שומרו ושופצו, אומנים ואנשי רוח עברו אליה, ומרכז סוזן דלל, שבלב השכונה, הפך למוקד עלייה לרגל.

המרכז, שמשמש כבית לאומנות, שופץ ברובו שכן במקום פעלו בעבר שני בתי ספר, לבנים ולבנות, שבין תלמידיהם היו ראש הממשלה השני של ישראל, משה שרת, והאומן נחום גוטמן. האווירה המקסימה שברחבת המרכז, הבריזה הקלילה מתחת לעצי ההדר ותעלות המים הזורמים יכולות בקלות להרחיב את לבם של המטיילים ולגרום להם להיזכר בתקופה שבה הכל כאן היה כל כך ראשוני ופשוט.

אחד הרחובות הכי חשובים בשכונה הוא רחוב שלוש. בלב הרחוב נמצא מבנה חשוב לא פחות - מבנה 32 - ביתו של אהרן שלוש. אהרן, שהיה חלפן וסוחר קרקעות שחי ביפו, עשה את הונו, על פי הסיפורים, בזכות כוחו הפיזי. הבית שעומד כאן עד היום הוא הבית שבו חי עם משפחתו. עם השנים המבנה הורחב ונוספו לו בית כנסת ובית חרושת למוצרי בטון. דרומית למבנה עומד גשר שלוש. הגשר הקטן לא נבנה סתם, ולמרות שאתם לא רואים זאת היום, בעבר היה מתחתיו ואדי. אהרון, שנהג לחצות במקום מדי יום ביומו בדרכו ליפו השכנה, נפל יום אחד מכרכרתו ורגלו נשברה. מיד הוא דאג להשיג אישורים (דבר לא קל באותם ימים) לבניית גשר שיחבר בקלות בין השכונה לעיר השכנה.

נווה צדק (צילום: הדר יהב)נווה צדק (צילום: הדר יהב)

את הטיול שלנו אני ממליצה להמשיך דווקא בחזרה לאחור, אל בית אבולעפיה וש"י עגנון, שנמצא ברחוב שמעון רוקח 2. הבית, הנמצא בדיוק בפינת הרחובות שלוש ורוקח, בולט בשל צבעו הצהוב. זהו ביתם של שלמה ורבקה אבולעפיה, ובעליית הגג שלהם חי עגנון עם עלייתו לארץ. שלמה, שהיה נינו של רבי חיים אבולעפיה, ממייסדי טבריה, היה בשלב מסוים מוכתר השכונה, והיה מופקד על ייצוג התושבים מול השליטים העותמאניים. הבית המקסים הזה הוזכר לא אחת בכתביו של עגנון, כך שללא ספק המגורים כאן השפיעו עליו.

אם בא לכם לספוג עוד קצת היסטוריה ותרבות, המשיכו למוזיאון נחום גוטמן (נווה צדק 39). בית לאומנות שמכיל בתוכו המון היסטוריה. בבית זה נוסד למשל ביטאון "הפועל הצעיר", שהיה פופולרי מאוד בתקופתו. בעבר חיו פה, בדירת שותפים טיפוסית, דבורה בארון, יוסף אהרונוביץ' ויוסף חיים ברנר. שלושת הסופרים הללו השפיעו מאוד על אופייה של השכונה, וביתם הפך למקום עלייה לרגל ונקרא אפילו "בית הסופרים". כיום, לאחר שהמקום שוחזר ושופץ, נמצא שם מוזיאון לאומנויות על שם הצייר, האומן והפסל נחום גוטמן.

מי שלא אוהב לטייל לבד, או שרוצה ללמוד ולהכיר את הסיפורים שמאחורי הבטון וליהנות מאקסטרה חוויות, יכול להצטרף לסיורים של דנה סתוי, בלוגרית טיולים וצלמת, שלקחה את כל האלמנטים שמאפיינים את השכונה ויצקה אותם לסיור קצת אחר.

סתוי היא אישה פלפלית, חייכנית ומלאת אנרגיות שלא מסגירות את היותה בוגרת מסלול השיקום של חלאסרטן ואת הקרבות שנלחמה וניצחה בהם. טרום המחלה היא בילתה במשך כשש שנים כרכזת נוער וקהילה בשכונה והיא מכירה וחיה כל נים וגיד בה. השנה החליטה להפוך את תחביב הסיורים למקצוע ויצרה סיור מעשיר מלא חוויות, שמשלב את העבר וההווה של נווה צדק.

דנה סתוי סיורים בנווה צדק (צילום: יחצ)דנה סתוי סיורים בנווה צדק (צילום: יחצ)

"la vie est belle" או "פריז הקטנה" - סיור קבוצתי בנווה צדק, שיגרום לכם להרגיש כמו בסצינה מתוך "אמילי בפריז". תטעמו מהניחוח הצרפתי שאופייני לשכונה בשנים האחרונות, קצת סיפורים היסטוריים ונוסטלגיים והרבה על הווייב המקומי והעכשווי מלא השיק והגלאם בין הגלריות, הפטיסרי והבולנז'רי המקומיים. ניכנס פנימה לתוך הבתים של האנשים שחיים את החלומות שלהם - שמבחוץ אולי הם והבתים שלהם נראים רגילים, אבל רק מי שנכנס פנימה, ללב של הבית, מגלה את האוצרות של נווה צדק וכמה היא מיוחדת באמת.

ומכיוון שמדובר בשכונה ציורית ויפהפייה ואנחנו הרי כבר מזמן דור הרשתות החברתיות - נצלול לאומנות ולסטייל שבה, וגם ניהנה תוך כדי כך מסדנת צילום בנייד עם טיפים מקצועיים שיהפכו כל תמונה שלכם לוואו - כך שגם תישאר לכם מזכרת מושלמת מהחוויה (וכמובן תמונות מושלמות לאינסטגרם).

סתוי מציעה סיורים של החל מחמישה אנשים בעלות של 250 שקל לאדם לסיור, קצת קפאין, פחמימה וגלידה, וסדנת צילום בנייד.
יש התאמה לטבעונים וכשרות בתיאום מראש.
פרטים: danatime.com ,050-5418675