שנה חלפה מאז הסכם הנורמליזציה שנחתם בין ישראל לבחריין, במסגרת הסכמי אברהם, ובימים אלה בבחריין מקווים שהתיירות מישראל תהווה מנוף להתאוששות התיירות במדינה, שכמו בכל העולם, ספגה מהלומה קשה בעקבות משבר הקורונה. “אנחנו יודעים מה הישראלים עשו לתיירות בדובאי ורוצים לראות אותם גם אצלנו”, אומר לי עבאס, מדריך תיירות ותיק בבחריין, בעת שהותי במדינה, שכבר ישנם המכנים אותה “האחות הקטנה של דובאי”. אחרים מדברים על כך שבעתיד היא אולי גם תהפוך ל”אחות הגדולה” בכל הנוגע לתיירות.

בשנת 2019, לפני פרוץ המגיפה ששינתה סדרי עולם, ביקרו בבחריין כ־12 מיליון תיירים, מתוכם כשמונה מיליון מערב הסעודית. רבים מהתיירים הסעודים מגיעים גם כיום לבחריין לזמן קצר כדי לערוך קניות בקניונים המפוארים או לחופשת סוף שבוע משפחתית. אך שנת הקורונה פגעה קשות בענף התיירות, והיעד של הממלכה הוא להחזיר עטרה ליושנה בהקדם.

כתוצאה מכך, בחריין החלה לבצע צעדים מעשיים על מנת לעודד את התיירות מישראל, כולל הקלת ההליך של הוצאת ויזה לישראלים, כך שמי שמבקש אשרת כניסה לא נדרש להציג תנועות של חשבון הבנק שלו בשלושת החודשים האחרונים, כפי שהיה בעבר. כמו כן, לפני כשבוע, באותו יום שבו קיים שר החוץ יאיר לפיד ביקור ראשון של שר ישראלי בבירה מנאמה, השיקה חברת התעופה הלאומית של בחריין, גאלף אייר, קו טיסות ישיר היסטורי לנתב”ג. כיום הטיסות מוצעות במחירי מבצע: כרטיס טיסה עד סוף החודש יעלה 199 דולר במחלקת תיירים כולל כבודה ו־635 דולר במחלקת עסקים.

החל מ־1 בנובמבר מחיר כרטיס טיסה יעמוד על 282 דולר כולל כבודה. משך הטיסה – שכיום יוצאת פעמיים בשבוע, בשני וחמישי - הוא כשעתיים וחצי, והכוונה של החברה היא להטיס ישראלים לא רק לבחריין, אלא גם ליעדי ההמשך. בין היתר, היא מציעה מחירי השקה של 399 דולר לטיסות מנתב”ג לאיים המלדיביים, לסרילנקה ולתאילנד.

בטיסת הבכורה ההיסטורית מנתב”ג לבחריין, שבה אני לוקח חלק, היו כבר ישראלים שניצלו את המבצע. “יצאנו לנופש באיים המלדיביים”, הם מספרים לי. “בטיסת החזור נשהה לילה בבחריין”. בחברת התעופה הלאומית של בחריין מעריכים שההשקעה תהיה כדאית ומצפים שלאחר שהיעד יהפוך למבוקש על ידי ישראלים, תדירות הטיסות תגדל.

ביקורו של לפיד בבחרין  (צילום: שלומי אמסלם, לע''מ)ביקורו של לפיד בבחרין (צילום: שלומי אמסלם, לע''מ)



אנגלית וערבית

ממלכת בחריין, הממוקמת במפרץ הפרסי ומונה כ־1.76 מיליון תושבים, כוללת 33 איים, בהם חמישה איים גדולים. שטחה הכולל של הממלכה משתרע על פני כ־760 קמ”ר, ובנסיעה של כשעתיים וחצי ניתן להקיף אותה. לבחריין גבול ימי עם ערב הסעודית ועם קטאר. הנגישות לערב הסעודית הפכה ליבשתית, לאחר שלפני כ־35 שנים הוקמו גשר וכביש מעל המים. בעבר היו גם תוכניות להקמת גשר מחבר בין בחריין לקטאר, אבל הפרויקט טרם יצא לפועל.

בראש הממלכה, שקיבלה עצמאות בשנת 1971 מבריטניה, עומד כיום המלך חמד בן עיסא אל־חליפה, ומתחתיו מכהנת ממשלה, שהיא הרשות המבצעת, והעומד בראשה הוא נסיך הכתר סלמאן בן חמד אל־חליפה. משפחת המלוכה מונה כ־4,000 איש.

הרבגוניות בבחריין מרתקת: מצד אחד גורדי שחקים עם עיצובים ארכיטקטוניים מרשימים, שלל קניונים המציעים מותגים בשפע, אזורי בילוי ומסלול פורמולה 1, ומצד שני שווקים עתיקים, גברים ונשים בלבוש מוסלמי מסורתי ועובדים זרים, רובם מהודו, בנגלדש והפיליפינים. בממלכה מתגוררים גם מהגרים מאיראן ועיראק וגם פלסטינים שעוסקים בעיקר בהוראה. המשותף לפסיפס האנושי של בחריין הוא השפה האנגלית, שרוב התושבים שולטים בה לצד ערבית.

בבחריין יש שתי עונות – עונה חמה ועונה חמה מאוד. בקיץ הטמפרטורות מגיעות לעתים למעל 50 מעלות, ובחודשים נובמבר־אפריל הן יורדות לכ־25־30 מעלות בממוצע.

בית הכנסת בבחריין  (צילום: משה כהן)בית הכנסת בבחריין (צילום: משה כהן)


כיום המדינה מוגדרת כירוקה, ומספר החולים בקורונה בה עמד בימים האחרונים על עשרות בלבד מדי יום. שלטי חוצות ענקיים מעודדים את התושבים להתחסן ולהיבדק, ולמרות הרצון העז לראות את התיירות משגשגת, אין לתיירים הנחות בהנחיות הקורונה. עם ההגעה לנמל התעופה, יש לבצע בדיקת קורונה ואז לשהות בבידוד בחדר במלון עד לקבלת התוצאה, שמגיעה לאחר כ־8־12 שעות. רוב האנשים בקניונים ובחללים הסגורים עוטים מסיכות, ובמקביל, המסעדות, בתי הקפה ומקומות הבילוי פועלים כרגיל.

במהלך שהותי במדינה יצאו המארחים מגדרם כדי לגרום לישראלים להרגיש שהם אורחים רצויים. בחדר במלון ריץ קרלטון ממתין לכל אחד מהאורחים שלט מאיר עיניים המקדם את פניו בברכת “ברוך הבא” עם שמו הפרטי, לצד בלונים שקישטו את החדר.

בבחריין משקיעים משאבים רבים בתיירות, והיא מציעה מגוון בתי מלון מפוארים ומרשימים, לצד מסעדות שפים, מועדונים תוססים ושווקים אותנטיים. מגדלי התאומים, המהווים מרכז הסחר של בחריין, הפכו לסמל של קו הרקיע של מנאמה הבירה. הם מעוצבים בצורת שתי סירות, ושלושה גשרי טורבינות רוח מחברים ביניהם.

בחריין מכונה “פנינת המפרץ” לא רק בשל יופייה הייחודי, אלא גם בשל העובדה שבעבר היו שולים פנינים ממימיה לצרכים מסחריים. גם כיום יש מי שיוצאים לשיט וצלילה עם שנורקלים בחיפוש אחר צדפות עם פנינים בקרקעית המים. אני יוצא לשיט כזה עם מוחמד, שמשפחת אביו היגרה הנה בעבר. בנקודה מסוימת הוא עוצר את הספינה, ואנו, השטים, זוכים לרדת למים ולצלול בתקווה לשלות מהם צדפות ואולי אף פנינים.

הצלילה החווייתית נמשכת כשעה. בסיועם האדיב של המלווים, אנו מצליחים לאסוף עשרות צדפות, ואז פותחים את הצדפות באמצעות סכין מיוחדת, מנקים אותן ומחפשים פנינים. בכמה צדפות אנו אכן מאתרים בהתרגשות רבה פנינים קטנות. מי שרוצה לעשות בהן שימוש למזכרת - יכול להיכנס לצורף בשוק הצורפים ולבקש ממנו לעצב אותן על גבי תכשיט. החוויה שנמשכת כחצי יום עולה כ־300 שקלים למבוגר.

מוחמד שולה צדפים עם פנינים (צילום: משה כהן)מוחמד שולה צדפים עם פנינים (צילום: משה כהן)


שני סוגי כלי תחבורה נפוצים בבחריין – כלי רכב וספינות. משפחה ממוצעת כאן מחזיקה שלושה־ארבעה כלי רכב, ומחירם לעומת ישראל מעורר קנאה. טויוטה קורולה חדשה עולה בבחריין כ־70 אלף שקלים, ומגוון המכוניות בכבישים מרשים. ענף השיט מהווה כלי תעבורה בין האיים, והוא מציע שלל אטרקציות, בהן דיג, שיוטים חווייתיים ופארק מים ענק.

היעד הבא שלנו הוא מצודת בחריין, שהוכרזה בשנת 2005 על ידי אונסק”ו כאתר מורשת עולמי. בדרכנו אליה אנו חולפים על פני המסגד הגדול אל־פאתח שבפרברי עיר הבירה מנאמה. המסגד בעל העיצוב הארכיטקטוני המרשים יכול להכיל למעלה מ־7,000 מתפללים בו זמנית. מצודת בחריין, שהוקמה לפני כ־3,000 שנים, בולטת בעיצובה הייחודי, וסיור בה על רקע השקיעה ותפילת המואזין מעצים את החוויה.

היום הזה בבחריין מסתיים במועדון לילה פתוח על החוף, שגדוש בצעירים ובצעירות מקומיים, שרוקדים לצלילי מוזיקה מערבית, שותים אלכוהול ומעשנים נרגילות. כרטיס כניסה למועדון עולה כ־40 דולר, והביקוש בסופי השבוע גבוה במיוחד. “אנחנו מצפים שגם תיירים רבים יגיעו לכאן. המקום פתוח לכולם”, אומר לי בעל המקום, קיריאקוס, שמוצאו מיוון.


אין בולים

היום השלישי בבחריין נפתח במסעדת האג’י שבאזור העתיק של מנאמה. במקום יושבים גברים עם גלביות לבנות וכאפיות אדומות ונשים המכסות את ראשן וחלק מפניהן ברעלות. על רקע ריחות האפייה המשכרים העולים מתנורי המאפייה הסמוכה, ארוחת הבוקר המקומית הופכת לחוויה מיוחדת.

השוק העתיק במנאמה מרתק. הוא משתרע על פני רחובות קטנים ומישוריים, שאינם מצריכים מאמץ בהליכה, ויש בו אווירה ססגונית. מאות הדוכנים והחנויות בו מציעים מזכרות, בדים, בגדים, הנעלה, תבלינים, אוכל רחוב וכמובן לוקום מקומי. מה שלא מצאתי בשווקים היה בולים.

ניתן להסתובב במשך שעות ארוכות בין הדוכנים והחנויות ולחוות את השוק הייחודי, שנראה כי לא השתנה זה מאות שנים. הסוחרים כאן מגלים אדיבות רבה, ולאחר שעומדים על המקח בצורה מכבדת, ניתן גם להפחית משמעותית מהמחירים המבוקשים בתחילה. כך למשל, מוכר בחנות מזכרות דרש בתחילה חמישה דינרים עבור צלחת, אבל בסופו של דבר, לאחר שהבטחתי שאקנה עוד מזכרות, מחיר הצלחת ירד בחצי.

לתיירים מומלץ להגיע מצוידים במטבע המקומי. אומנם הסוחרים מקבלים דולרים, אבל זה עלול להיות בשער נמוך יותר, וגם העודף מוחזר בכל מקרה רק במטבע הבחרייני. הסוחרים כאן עדיין לא למדו עברית, ורובם נפגשים כאן לראשונה עם ישראלים.

ארוחת בוקר אותנטית במסעדת האג''י (צילום: משה כהן)ארוחת בוקר אותנטית במסעדת האג''י (צילום: משה כהן)


למי שזקוקים למנת האספרסו שלהם על הבוקר, מומלץ להגיע לשוק לאחר שתייה במלון או בבית קפה במרכז קניות סמוך, כי בשוק עצמו מציעים רק קפה ערבי ותה כמשקאות חמים. לאחר סיור בשוק המשכנו לבית הכנסת שממוקם לא הרחק משם. רק שלט בעברית בכניסה מבשר על ההגעה למקום. הקהילה היהודית בבחריין, בעלת היסטוריה עשירה, מונה כיום כ־35 בני אדם בלבד, ובפרלמנט המקומי יש מקום משוריין לנציג יהודי. בבית הכנסת התפללו בשבת האחרונה ארבעה יהודים, על רקע פרוכת עם עיטור ברכה לרגל חתימת הסכם השלום עם ישראל, ספר תורה אחד בארון הקודש ומסך עם שידור ישיר מהכותל המערבי.

את המקום מנהל אברהם נונו, המצפה להגעת מתפללים נוספים, לנוכח פתיחת השגרירות הישראלית והצפי להגעתם של תיירים ישראלים, שחלקם שומרי מסורת. בימים אלה נונו מחפש נואשות רב לבית הכנסת. בסמוך לבית הכנסת פועלת חנות מזכרות של הקהילה היהודית, כאשר כל ההכנסות נתרמות למחקר רפואי.

הקהילה היהודית בבחריין  (צילום: King Hamad Global Centre for Peaceful Coexistence.)הקהילה היהודית בבחריין (צילום: King Hamad Global Centre for Peaceful Coexistence.)


התחנה הבאה שלנו היא ארוחת צהריים במלון הבוטיק מרצ’נט האוס, הנושק לשוק, ואחריה ביקור במוזיאון הלאומי של בחריין, שמשלב תרבות והיסטוריה בת כ־500 שנים במיצגים המרשימים שלו. המוזיאון, שהוקם בשנת 1988, כולל שני מבנים, והוא סמוך לתיאטרון הלאומי של בחריין, שנחשב לשלישי בגודלו בעולם הערבי, לאחר מצרים וסעודיה, וכולל כ־1,000 מקומות ישיבה.

בערב אנו מבקרים במתחם הבילויים התוסס בלוק 338, הכולל עשרות מועדונים ומסעדות. אנחנו נכנסים למועדון אסקובר, שבו ישנה אווירה מדהימה: הדי־ג’יי משלב שירים לועזיים לצד שירים ערביים, והצעירים המקומיים לבושים בלבוש מודרני. “תשמחו ותרקדו, אבל אל תצלמו בתוך המועדון”, מבקש מאיתנו המארח כדי לשמור על פרטיות הבליינים.

היום הרביעי בבחריין נפתח במתחם הפורמולה 1, לנוכח העובדה שהמדינה היא אחת המארחות של המרוץ העולמי היוקרתי. כאשר לא מתקיימים מרוצים, ניתן לחוות נהיגה על קארטינג. מכאן אנו ממשיכים לביקור בארמונו של בן המלוכה ראשד בן חליפה אל־חליפה הידוע כצייר וכחובב אמנות. ארמונו כולל אולמות גדולים ומסדרונות ארוכים עם מאות יצירות אמנות מקוריות, שחלקן נרכשו וחלקן צוירו על ידיו. מקור היצירות הוא באוסף פרטי שרק לאחרונה נחשף לציבור הרחב. לצורך ביקור במקום יש להירשם מראש.

נסיעה בקרטינג במסלול פורמולה 1 (צילום: משה כהן)נסיעה בקרטינג במסלול פורמולה 1 (צילום: משה כהן)


התחנה הבאה במסע היא החוף הפרטי של מלון ריץ קרלטון, שבו החול הרך שמוביל למים הובא מערב הסעודית. במתחם הענק והמטופח של המלון, הכולל בריכת מים עם פלמינגו, מוצעות וילות בנות שישה חדרים במחירים של כ־7,000 שקלים ללילה. מרבית האורחים כאן מגיעים מערב הסעודית וממדינות המפרץ הפרסי, אבל המארחים כאמור מחכים ליום שבו גם הישראלים יגיעו לנופש בווילה.

אי אפשר לסיים ביקור בבחריין בלי לפקוד את אחד הקניונים המקומיים כאן, שבהם נראה שמחירי המותגים זולים יותר מאשר בתל אביב. את הטיול שלנו אנו מסיימים במסעדה יוונית במדרחוב במנאמה, שהפכה למקום מפגש תוסס של מקומיים ותושבי חוץ. 

הכותב היה אורח חברת גאלף אייר ולשכת התיירות של בחריין