מעולם לא הייתי חובבת קמפינג. המחשבה על לילה תחת כיפת השמיים, על מזרן דק וללא מקלחת חמה בבוקר, תמיד גרמה לי לעקם את האף. אז איך מצאתי את עצמי פורשת שק שינה על רצפת האקווריום בירושלים? כנראה שלפעמים החיים (או יותר נכון - הילדים שלנו) מובילים אותנו למקומות שלא חלמנו שנגיע אליהם.
"אפשר לישון פה כל לילה?", שאלה בתי בהתרגשות כשהתמקמנו מול מתחם הכרישים. השעה הייתה כבר מאוחרת, והאור העמום שבקע מהאקווריום העצום יצר אווירה שונה לחלוטין מזו שמכירים בביקור היומי השגרתי. הכרישים המשיכו בתנועתם האינסופית, אך באופן רגוע יותר, כאילו גם הם מתכוננים לשנת הלילה.
כשקיבלתי את ההזמנה להצטרף ללילה באקווריום, ניסיתי לחשוב על תירוצים להתחמק. אבל איך אפשר לעמוד מול עיניים מתחננות של ילדה שחולמת על הרפתקה? וכך מצאנו את עצמנו אני ובתי מצטרפות לקבוצה של 25 אנשים - משפחות עם ילדים בגילים שונים - למה שהתברר בדיעבד כחוויה בלתי נשכחת.
הביקור במערכת שמביאה את מי הים לירושלים היה שיעור מאלף בהנדסה ותכנון. מתברר שלהביא מים מלוחים מהים התיכון אל ההרים זה לא עניין של מה בכך. מערכת מורכבת של צינורות, משאבות ומסננים מבטיחה שהמים שמגיעים לאקווריום נקיים וראויים לשימוש.
האכלת צבי הים הייתה אחד הרגעים המרגשים בעיניי, ואפילו הצלחתי לחוות אותה פעמיים בזכות הגעתנו המוקדמת ביום חמישי, בזמן ההאכלה הקבועה בשעה 17:00. שלושה צבים קטועי גף, ניצולים של פגיעות שונות שנמצאו בחופי הארץ, הפכו כאן לשגרירים של שמירת הטבע. אי אפשר לראות את המתוקים האלה מבלי לכעוס על הנזק שאנחנו עושים במו ידינו לסביבה על ידי השלכת פסולת ללא כל מחשבה. הם שחו באלגנטיות לעברנו, וזכינו להאכיל אותם מקרוב בחסה טרייה. החוויה הייתה שווה את כל הלילה על הרצפה הקשה.
את הביקור חתמנו בסיור בבית הפרפרים הטרופי שנמצא בשטח האקווריום. הכניסה למתחם הייתה כמו מעבר לעולם אחר: החום והלחות הטרופית, הצמחייה העשירה, וכמובן הפרפרים המרהיבים שעפים בחופשיות מעל ראשינו. המדריך שליווה אותנו הסביר שבבית הפרפרים חיים פרפרים אקזוטיים שמגיעים מחו"ל. במתחם יש 15 סוגי פרפרים, כל אחד מהם מיוחד ביופיו.
זאת הזדמנות חד־פעמית ללמוד ולשמוע מאנשים שמקדישים את כל כולם למקום הזה. המדריכים כאן מקצועיים ועונים על כל שאלה בפירוט - מהשאלה הזניחה ועד המורכבת.
התרעות פיקוד העורף