יש מספר סיבות שבזכותן קיבל ים המלח את התואר הנכסף. אחת מהן היא בשל יכולתו לספק הצצה אל העבר: בעזרת שכבות הקרקע של ים המלח אפשר לשחזר את תנאי האקלים ששררו בסביבה בתקופות קדומות. "בגיאולוגיה זה נקרא פלאו-רקורד", מסביר ריס. "כשמסתכלים על השכבות שנחשפות היום ליד ים המלח אפשר לשחזר את האקלים בעבר". בעזרת המידע שנאסף בונים מודלים אקלימיים שעוזרים להסיק על השינויים הצפויים בעתיד. נוסף על כך, נוצרה בים המלח כימיה ייחודית לאגם המלוח, שהתפתחה באזור צחיח, בתנאי התאיידות קיצונית ותוך מפגש עם הסלעים המקומיים.
לדברי ריס, יש המון מה לחקור בים המלח מבחינה מדעית, גם ברמה היישומית. פני השטח סביב ים המלח ממשיכים להשתנות בקו החוף ובתוואי הנחלים. "בגלל שההתפתחות של הנוף פוגעת בתשתיות, מנסים למפות ולפתח שיטות לחזות איפה יהיו בולענים". זהו מחקר בעל חשיבות יישומית בגלל ההשפעה על מיקומי תשתיות וכבישים.
בנוסף לים המלח, הכירה ההתאחדות הבינלאומית של מדעי הגיאולוגיה ב-199 אתרי מורשת גיאולוגית ברחבי העולם. הנה 5 דוגמאות שמייצגות את המגוון המרתק של התחום וכוללות מקומות ששווים ביקור.
טורס דל פיינה – צ'ילה
הר געש מתחת למים – טונגה
ניטים של סלעים – מדגסקר
בין דינוזאור לעוף – גרמניה
הר המינרלים - קנדה
"לצערי, בניגוד לאתרי המורשת של אונסק"ו, אתרי המורשת הגיאולוגית הם דבר הצהרתי ולא מחייב", אומר ריס. זאת אומרת שהתואר לא מחייב ממשלות להגן עליהם וניתן לפגוע בהם בקלות. "יש תקווה לחשוף את הציבור למקומות עם חשיבות גיאולוגית שנמצאים תחת איומי פגיעה". עם החשיפה, מקווה ריס, תקודם ההכרה באתרי המורשת בקרב הציבור הרחב ויתגברו מאמצי השימור שלהם. אולי כך, הוא מציע, מורשת גיאולוגית תיכנס לשיקולים הציבוריים כשאזורים כאלו מגיעים לתודעה הציבורית.
התרעות פיקוד העורף