בחודש יוני, כשכל עולם האמנות התכנס לבאזל לשבוע האמנות המפורסם, משהו מעניין קרה במרחק שעה וחצי צפונה. ציריך קיימה מהפכה תרבותית משלה - אבל לא באירוע אחד שנמשך שבוע. היא הפכה את עצמה לגלריה פתוחה כל השנה.
במקום להמר על זמן אחד בשנה, ציריך בחרה להפוך כל רגע לחוויה תרבותית. מעל 1,300 יצירות אמנות ציבורית פזורות ברחבי העיר כמו רשת חבויה שמחכה לגילוי. הן לא במוזיאונים מפוארים - הן במקומות שאתם הכי לא מצפים אליהם.
קחו למשל את תחנת המשטרה המקומית. במקום הכניסה הקרה שאתם מצפים לה, תמצאו פרסקו מרהיב של פרחים מאת אוגוסטו ג’אקומטי. זה כמו להיכנס לגלריה במקום לתחנת משטרה.
מה שלא תמצאו בשום מקום אחר
הייחודיות של ציריך היא בגישה הלא-מוזיאלית שלה לאמנות. במלון דולדר גרנד, למשל, האוסף הפרטי שווה מעל 800 מיליון יורו - אבל הוא לא תלוי בחדר נעול. האורחים מתעוררים עם קית’ הרינג בגינה ואוכלים ארוחת בוקר ליד יצירות של טקאשי מורקמי.