כולם יודעים שוונציה יקרה. גונדולה למשך חצי שעה עולה כ-80 יורו, מסעדות לתיירים דורשות מחירים מופרזים, ואפילו פיצה פשוטה יכולה לעלות כמו ארוחה מלאה במקום אחר. אז כשהיה סוד קטן - מעבורות מקומיות שעולות 2 יורו בלבד ונותנות חוויה דומה לגונדולה - זה היה הטיפ הטוב ביותר שתיירים חכמים הכירו.
היום הסוד הזה לא יותר סוד, ובעיקר בזכות הדור שמצלם הכל ומפרסם הכל ברשת. האינפלואנסרים גילו את הטרגטי - המעבורות הקטנות שחוצות את הגרנד קנאל בארבע נקודות עיקריות - ועכשיו המקומיים משלמים את המחיר.
הבעיה לא התחילה עם הרשתות החברתיות. מדריכי נסיעות המליצו על ה"טרגטי" שנים רבות כחלופה זולה וחכמה. אבל יש הבדל בין המלצה בספר שקוראים אותו אלפי אנשים לבין פוסט ויראלי שרואים אותו מיליונים בעולם.
הרשתות החברתיות לקחו רעיון נחמד והפכו אותו לטרנד גלובלי. פתאום כל תייר מתחיל חיפש את הטריק הזה של וונציה, את הדרך החכמה לקבל את החוויה היקרה במחיר זול. הטרגטי הפכו מתחבורה מקומית מעשית למטרת טיול תיירותית.
הניסוח של המשפיענים הוא תמיד אותו דבר: "איך לחסוך כסף בוונציה", "החוויה של גונדולה ב-2 יורו", "הסוד שחברות התיירות לא רוצות שתדעו". זה שיווק חכם, אבל השאלה היא אם זה הוגן כלפי האנשים שגרים שם? כנראה שתלוי את מי שואלים.
התוצאה ניכרת מיד. התורים בתחנות הטרגטי התארכו משמעותית, והמקומיים מגלים שהתחבורה הציבורית שלהם פתאום לא זמינה. אנדראה מורוקיו, אמן ונציאני, תיאר את המצב בבהירות: "המעבורות הפכו לטרנד האחרון לתיירים שרוצים להוציא מעט ולהיכנס לגונדולה".
זה יותר מעניין של נוחות. כשתושבים לא יכולים להשתמש בתחבורה הציבורית שלהם כי היא עמוסה בתיירים, זה משפיע על החיים היומיומיים שלהם באופן בסיסי. הם לא יכולים להגיע לעבודה בזמן, לקחת ילדים לבית הספר, או פשוט לנוע בעיר שלהם.
סימונה ונטוריני, חברת מועצה בוונציה, הציעה פתרון פשוט: להעלות את המחיר לתיירים. הכסף הנוסף ישמש למימון שתי מעבורות חדשות לאורך הגרנד קנאל, מה שאמור להפחית את העומס. אבל יש כאן בעיה עמוקה יותר. העלאת מחירים זה לא באמת פותר את בעיית התיירות היתר - זה רק הופך אותה ליותר יקרה.
וונציה נתונה במלכוד כלכלי מורכב. מצד אחד, התיירות היא מקור ההכנסה העיקרי של העיר. מיליוני מבקרים מגיעים מדי שנה, מוציאים כסף במלונות, במסעדות ובחנויות. בלי התיירות, הכלכלה המקומית תקרוס.
מצד שני, אותה תיירות הורסת את איכות החיים של התושבים. מחירי השכירות עולים והעיר הופכת לצפופה ורועשת. התושבים נדחקים החוצה, והעיר איבדה כבר חלק ניכר מהאוכלוסייה המקומית.
בהתחשב בפרספקטיבה הזאת, הריב האחרון על הטרגטי היא רק סימפטום של בעיה גדולה הרבה יותר. התושבים לא נלחמים רק על מעבורות - הם נלחמים על הזכות לחיות בעיר שלהם בשקט.
אבל התוצאות מעורבות. המיסים מפחיתים מעט את הלחץ, אבל לא באמת פותרים את הבעיה המרכזית. יש הצעות קיצוניות יותר, כמו דמי כניסה של 100 יורו, אבל גם הן מעוררות מחלוקת.
התרעות פיקוד העורף