כבר מחלון המטוס, מעל עיר הבירה טיבילסי (Tbilisi), החל להציץ הירוק הבלתי נגמר הזה של גיאורגיה היפהפייה. זו מדינה של טבע, אוכל, תרבות ואנשים מסבירי פנים. כל מה שצריך בשביל ליהנות מחופשה מיוחדת.
מנמל התעופה של טיביליסי המשכתי בנסיעה של שעתיים אל אתר הנופש לופוטה (Lopota Resort & Spa) שבמזרח המדינה. הדרך המתפתלת כמעט לא מיושבת, פה ושם מציצים כפרים קטנים, חלקם כבר כמעט נזנחו מאדם, ועיר אחת גדולה יחסית, תלַאווִי(Telavi) שמה. העיר שוכנת במחוז קַחֶתִי (Kakheti), ונחשבת לבירת חבל היין של המדינה, שבו מתגוררים כ-300,000 תושבים. אל העיר עוד אשוב בהמשך, ורק אציין שהיערות הירוקים המלווים את הכבישים המתפתלים שובי עין.
כשחופשת דייג הופכת לחזון תיירותי
תחילת שנות האלפיים. כבר שנים שמר גוגה מייסוראדזה הגאורגי יוצא לדייג עם חברים באגם לופוטה הטבעי, מרחק של כ-25 דקות נסיעה מהעיר תלאווי. החבר'ה מתבדחים תוך כדי לגימת בקבוק יין או שניים, מעבירים שעות רבות ברוגע, ולעיתים מעלים דגים בחכותיהם. מרחוק נישאים הרי הקווקז, ואת האגם מקיפה שרשרת הרים עטויים עצי חורש צפופים. במורדותיהם נמתחים לאורך קילומטרים כרמים אין סופיים. תמונת הנוף הזאת מביאה את מייסוראדזה ליזום רעיון: כאן הוא ינסה להקים מלון משפחתי קטן ולמשוך תיירים לסביבה הבתולית.
ואכן, הרעיון הפך למציאות. בשנת 2008 נגזר הסרט. מבנה שבו שמונה דירות קטנות הוקם בקרבה לאגם, ותיירים החלו לפקוד את המקום. היוזמה החלה לתפוס תאוצה, וגוגה המשיך לפתח את הסביבה. כיום גן העדן הגאורגי של לופוטה מכיל כבר יותר מ-300 חדרים, כמה בריכות שחייה, מסעדות, מועדון ג'אז, פארק מים ועוד המון אטרקציות שונות. למרבה הצער, לפני ארבע שנים מייסוראדזה הלך לעולמו ממחלה קשה, כשהוא רק בן 49, אך משפחתו ממשיכה את חזונו.
ברגע שמגיעים אל האתר קצת מתבלבלים, שכן בניין הקבלה יושב בין עצים ומאחוריו האגם – אז היכן בדיוק ישנים? ובכן, מסביב לאגם יש כמה מבני עץ מטופחים ואין-ספור שבילים, וביניהם כרמים וגנים בוטניים פתוחים, ערוגות פרחים ועצים. בתוך השקט ניתן לשמוע רק ציוצי ציפורים מקומיות, מעין פס קול לשלווה המוחלטת. נראה שגם תיירים ישראלים גילו את המקום, ולאחר שנתיים מורטות עצבים בישראל הם מחפשים מקום רגוע שבו ניתן לחבק את השלווה שהלכה לה לאיבוד בארצנו.
אפשר גם לטייל
אגם לופוטה מוקף מדרונות מיוערים. סירות פדלים משייטות בו באיטיות, ומיני ציפורים חיות בסביבתו. לרגעים זה נראה כתמונת פנטזיה. אחד ממסלולי הטיול הרגליים, שאליהם ניתן לצאת מהאתר, נמצא מאחורי מבנה המסעדה האיטלקית שבמקום. זהו בעצם טיפוס קצר על הר די תלול, ברמת הליכה קלה-בינונית, שאורך כחצי שעה לכיוון. לאורך המסלול יש צמחים שחלקם מעט קוצניים (רצוי מכנסיים ארוכים), וגם מעט עצי פרי וחורש טבעי. המטרה להגיע לבניין קפלה קטן ועתיק בצבע לבן, וממנו להשקיף אל עבר האגם והסביבה. לקפלה הקטנה הזאת, למרות המראה הצנוע שלה, היסטוריה משמעותית. היא נבנתה בימי הביניים, כחלק מרשת של כנסיות שהיו באזור, בין הכפרים המקומיים. העיצוב הפשוט של הקפלה, שלה קירות אבן לבנים וחלונות קטנים, משקף את הסגנון האדריכלי הגאורגי המקומי. מיקומה הגבוה העניק לה גם תפקיד של מגדל תצפית, וכיום היא מהווה נקודת רוגע למטיילים באזור. ואכן, הטיפוס משתלם! בסופו מתגלה תמונת נוף מקסימה, שבמרכזה האגם.
טיול אחר שיוצא מלופוטה הוא באמצעות טרקטורונים. זהו טיול אנרגטי ומדליק שאורך כשעה, ובו נכנסים אל תוככי יערות הסביבה, חולפים על פני הכרמים של מחוז קחתי, והכול בנהיגה עצמית מלווה בהדרכה. כחלק מהמסלול עוברים בנתיב מים ובוץ, ומעט מתלכלכים, לכן רצוי להתלבש בהתאם. החוויה מהנה, וזהו בהחלט טיול שאגדיר כחובה למגיעים למקום. אפשרות נוספת היא פשוט לרכוב על אופניים בין השבילים המטופחים וסביב האגם.
קַחֶתִי ושתיתי
על פי עדויות היסטוריות, מחוז קַחֶתִי הגאורגי הוא מקום הולדתו של היין בעולם, עם מסורת ייצור של אלפי שנים. בחפירות ארכאולוגיות נחשפו קנקני חרס המכונים קְוֵורֶווִי (Qvevri), שבהם תסס היין. שיטה ייחודית זו זכתה להכרה עולמית על ידי אונסק"ו. גם כיום חבל קחתי הוא המרכז העיקרי של תעשיית היין הגאורגית, ובו מאות יקבים הפועלים בשיטות מסורתיות לצד מודרניות, והוא מהווה מוקד משיכה לחובבי יין מכל רחבי העולם. בלופוטה עצמה הוקם יקב מקומי עם המותג Château Buera, שמייצר למעלה מ-20 סוגים שונים של יינות, ואפשר אפילו להצטרף לסיור יין מקיף הכולל טעימות.
היקב המקומי נחשב למסקרן, ויש המגדירים אותו כ"יהלום" ייחודי בתעשיית היין הגאורגית, שכן הוא משלב בין שיטות מודרניות למסורתיות, לרבות ייצור יין בהתססה בקנקני חרס תת-קרקעיים, אותם קנקני קְוֵורֶווִי, כפי שנהגו לעשות באזור לפני אלפי שנים. חלק מהיינות זכו בציונים לשבח. סיור עם הסומלייה במרתפים של היקב הוא חוויה מיוחדת ומלמדת, גם לאנשים שיין הוא לא חלק משמעותי מחייהם. מתחת לבניין גדול ובולט בעיצובו ובצבעו הלבן, שבו נמצאת מסעדה גאורגית מקומית, מתגלים חללים תת-קרקעיים עם עשרות אלפי בקבוקי יין שנחים לתקופה של כמה שנים, ולצידם אותם קנקני ענק השקועים מתחת לאדמה. אחד היינות המקומיים המעניינים הוא יין הענבר (Amber wine). את היין הזה מכינים בטכניקה דומה לזו של היין האדום, ובה הענבים מותססים לזמן ממושך יחד עם הקליפות והזרעים, מה שמעניק ליין את אותו גוון ענברי וטעם עמוק וחזק יותר. חוץ מיין, מתברר שבגאורגיה מכינים משיירי קליפות הענבים משקה אלכוהולי חזק במיוחד ששמו צ'צ'ה (Chacha), והוא נחשב למשקה גאורגי מסורתי. מבחינת הגאורגים, המשקה מזוהה עם גאורגיה כפי שהוויסקי מזוהה עם סקוטלנד או הסאקה עם יפן. יש המכינים את הצ'צ'ה גם מפירות מקומיים אחרים, כמו תאנים, תפוחים ואגסים.
חוויה סלאבית
בסיור בין שבילי האתר, בכל כמה מטרים ניתן לראות פסלים סביבתיים יפים. הרעיון הוא ליצור חוויה של טבע והשראה אמנותית, וכמובן גם לתת לאמנים מקומיים ובין-לאומיים במה מכבדת בסביבה נאה. באחד מהשבילים שבהם הלכתי התגלו מבני עץ קטנים, עשויים גזעים - לוגים. המקום הזה הוא בית מרחץ בסגנון סלאבי. זוג שהגיע מאוקראינה ומתגורר באחד המבנים הללו, הביא עימו לאתר את תרבות המרחצאות. החלטתי לנסות – ואני כבר אומר שזה לא מתאים לכל אדם, בייחוד לא לאנשים עם בעיות של לחץ דם. ואיך זה בדיוק עובד? תחילה עוברים לבגד ים ומתיישבים על ספסל בתוך סאונה לוהטת במיוחד. לאחר כמה דקות יוצאים החוצה, נושמים מעט אוויר צח, לוגמים תה, וחוזרים לסאונה. לאחר הפעם השנייה נעמדים מתחת לזרם מים מקפיא עצמות, וחום הגוף צונח מיידית. זו חוויה מטלטלת, ועם זאת יש בה גם משהו שמשרה נינוחות. מעין ריסטרט לגוף. בהמשך נשכבים על מיטת טיפולים, והמטפל חובט בעדינות בגוף עם עלים ריחניים של עץ ליבנה, וגם מכה בקערות טיבטיות המשמיעות צליל מרגיע - הכול במטרה לשפר את זרימת הדם. האמת שזו הייתה חוויה ייחודית, ובסופה כל מה שרציתי זה רק לשקוע בשינה נעימה.
מידע נוסף:
*הכתבה באדיבות המגזין 'טבע הדברים'
התרעות פיקוד העורף