בדיחה קירגיזית פופולרית מספרת שכשאלוהים חילק את הקרקעות בין העמים, הקירגיזי נרדם. כשהתעורר רץ לאלוהים מבוהל והודה במחדלו. אלוהים העריך את הכנות, ואמר לו: טוב, קח את גן עדן. וכך היה. כלומר, ככה זה נראה. טיילתי בהרבה מאוד מדינות בעולם, מעולם לא נתקלתי בטבע וביופי כמו אלה של קירגיזסטן.
את מרבית מה שנמצא שם תוכלו לראות גם במקומות אחרים. אבל הייחוד הוא בגיוון המופלא ובסמיכות של סוגי הנוף השונים. באותו יום אתם יכולים לצאת לדרך בתוך נוף מדברי יבש וחרב, שהופך בתוך כשעה לנוף אלפיני עתיר נהרות ויערות, ומתחלף בהמשך הנסיעה למישורים אינסופיים של עשב בכל גוני הירוק, ואז שב להיות מדבר - הפעם בצבעי אדום ובורדו. כשלפתע, מתגלה בליבו אגם בעל מימי טורקיז צלולים. עיטים מוזהבים חגים ממעל, משקיפים על עדר של גמלים דו־דבשתיים ולצידם סוסים. תמיד סוסים.
לפני שנדבר על - איך לטייל, בואו נכיר את היעד. קירגיזסטן, השוכנת במרכז אסיה, היא מדינה גדולה, בטח בהשוואה לישראל, אבל חיים בה רק כשבעה מיליון איש. מה שאומר, מאוד לא צפופה. למעט שתי ערים גדולות - הבירה בישקק ו־אוש, מרבית תושביה חיים בכפרים ובעיירות. ההיסטוריה הקירגיזית החלה בשבטי נוודים, שבסביבות המאה העשירית התגבשו לסוג של עם אחד. ברבות השנים חברו אליהם עמים נוספים, בייחוד רוסים ששלטו באזור החל מהמאה ה־19. מ־1937 קירגיזסטן הפכה לחלק מברית המועצות, עובדה שניכרת מאוד עד היום גם בשפה הרוסית שמדוברת בפי כולם. וגם בארכיטקטורה הסובייטית בלב הערים והעיירות.
אחרי התפרקות ברית המועצות, קירגיזסטן זכתה לעצמאות באוגוסט 1991. ומאז ועד היום סובלת מחוסר יציבות פוליטי, שהביא לכמה וכמה הפיכות ואירועי אלימות. בערך כ־70% מתושבי המדינה הם קירגיזים, והמיעוט הגדול ביותר שלצידם הוא רוסים. רבים מהם חיים שם כבר דורות רבים, מאז המאה ה־19, ועדיין לא דוברים את השפה הקירגיזית. הדת המרכזית היא אסלאם. ואף שהחוקה קובעת הפרדה ברורה בין דת ומדינה, בשנים האחרונות מורגשת התחזקות דתית משמעותית. ועדיין, לא נדיר לראות קבוצה של חברות שאחת מהן מתהלכת בלבוש מערבי לגמרי, והשנייה עוטה רעלה. כישראלים, לא הרגשנו שם שמץ של עוינות או אנטגוניזם.
המדינה מכונה “שווייץ של מרכז אסיה" בגלל הנופים שלה, אבל אולי זה קשור גם למדיניות החוץ - היא אימצה משווייץ גם את הקוד הניטרלי. הקירגיזים עושים את מרבית עסקיהם עם רוסיה המוחרמת ועם סין - שאיתה יש להם גבול משותף, אבל מנהלים גם קשרים טובים עם המערב. ובאותה רוח שומרים על קשרים טובים עם איראן וגם עם ישראל - המסייעת להם מאוד בעיקר בתחומי החקלאות.
העמלה שהקירגיזים גוזרים על המהלך הזה היתרגמה לבום כלכלי, שמתבטא ביצירת מעמד בינוני רחב, סלילה אינסופית של כבישים בכל רחבי המדינה ואווירה כללית של יזמות ורצון להביא את המכה, שפגשנו בה בקרב לא מעט אנשים. תוסיפו לזה הכנסות נאות ממכרות זהב ואורניום - כן כן, מכירת מים סיטונית לשכנותיה הבצורתיות כמו קזחסטן, והוצאות ביטחון מינימליות - כי היא חיה בשלום עם כל שכנותיה, וקיבלתם יפהפייה נרדמת שמתעוררת ברגעים אלה ממש.
טוב, אז איך מטיילים? ככל הנראה, תתחילו בבירה בישקק. אין טיסות ישירות מישראל, אני מניח שזה עוד יגיע, וכרגע אפשר לטוס דרך האמירויות או אזרבייג'ן. בישקק עצמה, בת למעלה ממיליון תושבים, רחוקה מלהיות אטרקציה תיירותית, אבל אל תוותרו על השוק המרכזי שלה - osh bazar - מקבץ מהמם חושים של אין־ספור תבלינים, מתוקים, גבינות, פירות מיובשים ואוכפי סוסים. שוב, סוסים זה עניין מרכזי. כיאה לעיר גדולה ומתפתחת, תוכלו כבר למצוא בה מסעדות טובות וגם קניון (שמרבית הסחורה בו סינית). ואפילו להט"ב, אף על פי שכמעט כל מי ששאלנו ענה ב"אין אצלנו כאלה". אז יש, כמובן, כולל בתי קפה המזוהים עם הקהילה. אבל גברים עדיין לא יעזו ללכת חבוקים ברחוב.
מבישקק יוצאים לתור את הארץ. קשה לטייל בקירגיזסטן באופן עצמאי לגמרי. מרבית הדרכים המעניינות מצריכות רכב ארבע על ארבע. וגם לנהגי ג'יפ מיומנים לא מומלץ לנהוג לבד, כי הם עלולים להיתקע באזורים נידחים מאוד. אז מה עושים? או שיוצאים בקבוצה מאורגנת מראש, ששוכרת שם כמה וכמה ג'יפים, פלוס מדריך מקומי; או שמטיילים עם מדריך ונהג צמוד, כמו שאנחנו עשינו. יש כמה כאלה שעובדים באופן קבוע עם ישראלים. על שלנו, מדריך נהדר שחי בישראל כעשור ויש לו עברית מצוינת, אוכל להמליץ באופן פרטי.
מדריך כזה פשוט מסיע אתכם לאורך כל היום, במסלול שאתם מסכמים איתו מראש, ובערבים מגיע למקומות לינה שהוא מכיר. הם נעים בין בתי הארחה משפחתיים, לינה ביורט - האוהל העגול המסורתי, ובתי מלון. באשר למסלול, קירגיזסטן מתחלקת בגדול לשניים. טיול ארוך בצפון, או בדרום. אנחנו טיילנו בצפון, הפופולרי יותר. אבל גם הדרום נשמע כמו מסע מהחלומות. ובתוך המסלול, יש כמה אתרי חובה שכמעט כולם פוקדים אותם, כמו אגם סון קול, הממוקם בגובה 3,000 מטר וסביבו חיים נוודים המגיעים לשם בחודשי הקיץ עם כל הסוסים, הפרות והכבשים.
אגם איסיקול הענקי, שמימיו נפלאים לשחייה. וכל אזור העיר קרקול, העתיר עמקים אלפיניים מופלאים המוקפים בהרים נישאים ובקרחונים. אנחנו המשכנו, אחרי תשעה ימים עם המדריך, לטרק רגלי בן חמישה ימים עם מדריכה אחרת, הקרוי טרק הקרקול. והוא אחד היפים שעשיתי בחיי. עם פסגות של 4,000 מטר, אגם יפהפה, יערות עבותים ונהרות שוצפים.
במהלך הטיול, לא חשוב היכן, אל תחמיצו מפגשים עם מקומיים. בייחוד עם הנוודים. למרות הכינוי האקזוטי, במציאות מרבית הנוודים העכשוויים מתגוררים לאורך השנה בבתי קבע בכפרים. ורק בסביבות אמצע יוני הם עולים עם המשפחה לאזורים גבוהים, שם מחכה עשב רב בחינם לכל בעלי החיים שלהם. ושוהים שם עד אמצע ספטמבר, לפני שנהיה קר מדי. הדימוי שהם מעוררים כאנשים פרימיטיביים ועניים מופרך מיד, כי בעלי חיים עשויים להיות רכוש נכבד ביותר. סוס עולה בערך כ־6,000 דולר. פרה כ־3,000. ויש הרבה מהם.
במקביל, ילדי הנוודים שאותם פגשנו מתחנכים בבתי ספר בכפרים שם הם לומדים רוסית וגם אנגלית. והשהות שלהם בהרים בחודשי הקיץ נראית כמו קייטנה מרתקת שהייתי מאחל גם לילדיי. נקלענו ליורט של נוודים בזמן סופת גשם, וזכינו מהם לאירוח מופתי. כולל ארוחה שנפתחת תמיד בקירגיזסטן עם כמה שיותר מתוקים על השולחן - סוכריות, ביסקוויטים, ריבות - עוד לפני האוכל.
והמשקה המסורתי קומיס, שהוא בעצם חלב סוסה מותסס. ויש לו טעם... בדיוק כפי שזה נשמע. לקחתי שלוק בנימוס, נחנקתי בשקט והודיתי למארחת תוך ניסיון לגבור על הבחילה. מה עוד אוכלים שם? המון בשר. בעיקר כבש ובקר. הבשר זולג גם לסלט. ולמרק. ולהמון קומבינציות של כופתאות בצק עם בשר טחון. לא מטבח משוכלל במיוחד, אבל יש בו לא מעט מנות טעימות.
וכמה זה עולה לנו? קירגיזסטן היא מדינה זולה מאוד. חדר זוגי בבית הארחה, פלוס ארוחות ערב ובוקר, יעלה כ־200 שקל. נסיעה של רבע שעה במונית, 4 שקלים. פחית קולה, פחות משקל (אבל נראה אתכם מוצאים זירו). ועדיין, היות שכמעט אי אפשר לטייל בה באופן עצמאי, תוציאו לא מעט כסף על תשלום למדריך ולג'יפ השכור. כך שהסך הכל יהיה מחיר ממוצע.
אחרי שבועיים בקירגיזסטן לא רצינו לעזוב. אבל כמאמר השיר, לאחד זה גן עדן לאחר גיהינום. הצעירים הקירגיזים עוזבים את המדינה במספרים הולכים וגדלים. המדריכה שלנו בטרק סיפרה שכל מי שגדל איתה בשכונה כבר לא חי שם. רובם עקרו לרוסיה, שבויים בסיפורים על כסף קל שלא פעם מסתיימים במפח נפש, אבל הם מתביישים לשוב. אחרים נסעו לארצות הברית ולקנדה. סטטיסטית, למעלה ממיליון אזרחים קירגיזים חיים בחו"ל. זה לא רק השיקול הכספי, אלא גם חוסר האמון העמוק במדינה הזו, שסבלה מחוסר יציבות מיומה הראשון, וכאמור - הפן המוסלמי שלה מתחזק.
אבל יש גם סיבות לאופטימיות בהקשר הזה. מחצית מחברי הממשלה והפרלמנט הן נשים. ולאחרונה נחקק חוק תקדימי המאפשר ניתוח להתאמה מגדרית (לשינוי מין) במדינה. קירגיזסטן משתנה ממש מיום ליום. אני מציע לכם לטוס לשם, תרתי משמע, לפני שתיפרד מימי התום.
התרעות פיקוד העורף