בעוד תעשיית התיירות העולמית מתמודדת עם שינויים דרמטיים, וייטנאם מתכוננת לכניסה למשחק הגדול. הפרויקט הגדול ביותר בתחום התעופה במדינה - נמל התעופה הבינלאומי לונג תאן - יפתח את שעריו השנה הבאה אחרי שנים של בנייה מאתגרת.
השקעה של VND336 טריליון (כ-40 מיליארד שקל) הופכת את המיזם לאחד מהיקרים ביותר מסוגו באסיה. המתקן החדש יכלול שלושה טרמינלים עם ארבעה מסלולים, כשההול הראשי מתהדר בגג זכוכית באורך 82 מטר בצורת פרח לוטוס - סמל תרבותי מרכזי בוייטנאם.
יעד שעלול לשנות הכל
וייטנאם זוכה להכרה קבועה כאחד מיעדי הנסיעות הזולים ביותר לטווח ארוך בעולם. למרות זאת, תיירים ישראלים נוטים להעדיף את תאילנד הסמוכה, ומותירים את וייטנאם במקום משני בבחירות שלהם - בעיקר בשל חוסר נגישות.
הנמל החדש בהו צ'י מין סיטי מיועד לשנות את המשוואה הזאת. הוא יחליף את נמל התעופה טאן סון נהט הנוכחי בתפקיד המרכזי, כאשר המתקן הישן יתמחה בטיסות פנים.
הנמל החדש יכיל 25 מיליון נוסעים בשלב הראשון, עם פוטנציאל לגדול עד 100 מיליון נוסעים בשנה. המספרים האלה מציבים אותו בליגה של נמלי התעופה הגדולים בעולם - בדומה לאלה של אטלנטה ודובאי.
המשמעות לתעשיית התיירות האסייתית
הפרויקט מגיע בזמן שבו המזרח הרחוק מתמודד עם שינויים גיאופוליטיים ותחרותיים משמעותיים. וייטנאם מנצלת את המיקום הגיאוגרפי שלה ואת העלויות הנמוכות כדי למשוך תיירים שמחפשים חלופות למחירים הגוברים של יעדים מבוססים יותר.
נמל התעופה החדש יאפשר קליטת טיסות ישירות נוספות מאירופה ומצפון אמריקה, דבר שיכול לקצר את זמני הנסיעה ולהוזיל את המחירים. זה משמעותי במיוחד בשוק שבו שעות טיסה נוספות יכולות להכריע בין יעד ליעד.
למרות הסיכויים המרשימים, הפרויקט מתמודד עם אתגרים לא מבוטלים. עלויות הבנייה זינקו במהלך השנים, והמועד הפתיחה נדחה מספר פעמים. התשתית הסובבת את נמל התעופה - כבישים, חיבורי תחבורה ציבורית ומלונות - עדיין בשלבי פיתוח שונים.
כמו כן, נמל התעופה של לונג תאן נכנס לתחרות עזה עם מתקנים מבוססים באזור. סינגפור, הונג קונג, דובאי וגם בנגקוק כבר מבוססים כמרכזי מעבר מרכזיים לנוסעים בדרכם למזרח הרחוק. וייטנאם תצטרך להציע יתרונות ברורים כדי למשוך נוסעים מהמרכזים המבוססים האלה.
היתרון העיקרי עלול להיות כלכלי - וייטנאם יכולה להציע עלויות נמוכות יותר הן לחברות התעופה והן לתיירים. אבל זה לא מספיק בלעדית; המדינה תצטרך גם לשפר את התשתית התיירותית והתרבותית כדי להפוך ליעד ראשי ולא רק תחנת מעבר.