במרחק של פחות מחצי שעה נסיעה מלופוטה מגיעים אל העיר תלַאווי (Telavi). זו למעשה העיר המרכזית במחוז קחתי, לב תעשיית היין הגאורגית מזה אלפי שנים. העיר היא המרכז התרבותי, הכלכלי, האדמיניסטרטיבי וההיסטורי של האזור. כבר במאה השנייה לספירה הייתה מרכז מסחרי אזורי, בשל מיקומה האסטרטגי על צומת הדרכים שבין טביליסי, אזור הרי הקווקז המזרחיים ואזרבייג'ן.
במאה ה-17 הפכה תלאווי לבירת ממלכת קחתי. המלך ארֶקלֶה השני(Erekle II) , מגדולי מלכי גאורגיה, הפך את העיר למוקד שלטון מרכזי, צבאי ותרבותי, אך במאה ה-19 היא נכבשה על ידי האימפריה הרוסית. בעיר ובסביבתה יש כמה מנזרים וכנסיות, אתרי תיירות ומוזאונים, ובהחלט ניתן ביום טיול אחד להספיק לבקר בכמה מהם, ולשלב גם ביקור בלופוטה.
בין כתלי הארמון: סיפורו של המלך שנאבק לעצמאות
במרכז העיר נמצא המוזאון ההיסטורי של תלאווי (Telavi Historical Museum). המוזיאון שוכן בתוך מתחם ארמון המלך ארקלה השני, שהוא הארמון המלכותי היחיד שנותר בגאורגיה מן המאות ה-17 וה-18. המוזאון מציג אוסף עשיר של חפצים היסטוריים, כולל חומרים אתנוגרפיים, אוספי מטבעות ויצירות אמנות. בין המוצגים ניתן למצוא כלי נשק, בגדים מסורתיים, שטיחים וספרים שהודפסו בבית הדפוס של המלך (פתוח כל השבוע חוץ מימי שני).
באותו מתחם נמצא גם ארמון המלך ארקלה השני. הארמון, ששימש את המלך במאה ה-18, משמר את רוח התקופה ומספר את סיפור מאבקי העצמאות הגאורגיים כנגד האימפריות הגדולות. המלך ארקלה השני נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בהיסטוריה של גאורגיה. הוא שלט בממלכה האזורית בין השנים 1798-1744. פעילותו התמקדה בעיקר בניסיונות לבסס את עצמאות הממלכה מול איומים חיצוניים ופנימיים. מצד אחד, ארקלה השני נתפס בעיני רבים כמנהיג חזק ואסטרטג מבריק, שהצליח לשמור על יציבות יחסית באזור הקווקז. הוא ניסה לערוך רפורמות בממשל, בכלכלה ובצבא, ואף חיזק את הקשרים עם האימפריה הרוסית כדי להגן על ממלכתו מפני פלישות פרסיות. מן הצד השני, החלטתו להעמיד את ממלכתו תחת חסות רוסית בשנת 1783 הייתה שנויה במחלוקת, שכן רבים בגאורגיה ראו בכך משום ויתור על העצמאות.
יותר מכך, זה היה מהלך שלבסוף לא מנע את הפלישה הפרסית ההרסנית לטביליסי בשנת 1795. אולם, למרות הביקורת, ארקלה השני נותר דמות נערצת בגאורגיה. הוא נתפס כמלך שנאבק למען עמו, גם אם החלטותיו לא תמיד הובילו לתוצאות הרצויות. בארמון מוצגים כמה פריטים היסטוריים, כולל ריהוט מלכותי, מסמכים עתיקים, כלי נשק ויצירות אמנות המתארות את חיי המלוכה. הארמון עצמו בנוי בסגנון ארכיטקטוני מרשים, המשלב אלמנטים גאורגיים מסורתיים עם השפעות מודרניות יותר.
במרחק של חמש דקות הליכה מהמוזאון ניצב עץ דולב עתיק, שגילו מוערך ב-900 שנה. העץ הוא אחד המונומנטים הטבעיים העתיקים והמרשימים ביותר בגאורגיה. הוא מתנשא לגובה מרשים של 46 מ', והיקף גזעו מגיע לכדי 12 מ'. לאורך השנים משך אליו העץ דמויות ספרותיות ואנשי ציבור גאורגיים שהתפעלו מהדרו וממשמעותו ההיסטורית. בשל גילו המרשים נעשו מאמצים לשימורו כדי להבטיח את המשך קיומו. מומחים משתמשים בטכנולוגיות מתקדמות להערכת מצבו הבריאותי וליישום אמצעים כמו גיזום וחגורות תמיכה לשמירה על חיוניותו. אם מבקרים בעיר, בהחלט מומלץ להגיע ולצפות בשורד הענק.
הטעמים של תלאווי: בין דוכני ירקות לצ'ורצ'חלה
נקודה נוספת בעיר, שלא כדאי לוותר עליה, היא השוק המרכזי של תלאווי. השוק סגור במתחם פנימי ולצידו עוד רחובות רבים שבהם נמכרת סחורה מגוונת. התוצרת שנמכרת בשוק היא בעיקר פירות וירקות טריים ומוצרי מזון אחרים. אבל זה גם המקום לקנות את ממתק הצ'ורצ'חלה המקומי, שמוגדר על ידי התושבים כ"סניקרס הגאורגי". את הצ'ורצ'חלה מכינים משרשרת אגוזים (לרוב אגוזי מלך) המושחלים על חוט וטבולים בתערובת סמיכה של מיץ ענבים, קמח (יש מי שמכינים עם עמילן תפוחי אדמה) וסוכר, ולאחר מכן תולים לייבוש. הממתק, שנראה כמו נקניק מוארך, נחשב לאחד הסמלים הקולינריים המסורתיים של גאורגיה, והוא נולד כתוצר לוואי של תעשיית היין הגאורגית, שכן להכנת הציפוי משתמשים במיץ ענבים מרוכז.
האם מותר להקריב חזיר במנזר?
מקום נוסף, שנמצא במרחק של כחצי שעה נסיעה מתלאווי ובהחלט שווה ביקור, הוא מנזר נקראסי ((Nekresi Monastery. המנזר נוסד במאה הרביעית לספירה, והוא אחד האתרים הדתיים העתיקים ביותר בגאורגיה, ונחשב לנקודת מפגש רוחנית, היסטורית ואדריכלית יוצאת דופן. במאה הרביעית, כשגאורגיה הייתה בין המדינות הראשונות שקיבלו את הנצרות כדת רשמית, הוקם המנזר. הוא שימש כמרכז דתי, תרבותי וחינוכי באזור קחתי, וכן כנקודת הגנה במאבקים היסטוריים.
המנזר בנוי על גבעה גבוהה שממנה נשקף נוף עוצר נשימה של עמק אלאזני והרי הקווקז המזרחיים. המתחם כולל כמה מבנים עתיקים: הכנסייה הראשית, כנסיות קטנות נוספות, מבני מגורים לנזירים, חומות הגנה ומבצר עתיק שהגן על המתחם מפני פולשים. הכנסייה המרכזית, הבנויה אבן מקומית, היא דוגמה לאדריכלות גאורגית מוקדמת בסגנון ביזנטי-מקומי, עם קמרונות חצי עגולים וקירות עבים שהוסיפו לעמידות המבנה לאורך מאות שנים. בתוך הכנסייה ניתן לראות ציורי קיר עתיקים המתארים סצנות נוצריות, והם חלק מהמורשת התרבותית החשובה של המקום. אחד מציורי הקיר המשוחזרים הוא של השליחה נינו. הציור המקורי נבזז. נינו הקדושה תופסת מקום מיוחד בהיסטוריה הגאורגית ונתפסת כמי שבתחילת המאה הרביעית הביאה את הנצרות לאזור והשפיעה עמוקות על התרבות הגאורגית. היא נשאה אז צלב עשוי גפן, שהפך לסמל הנצרות הגאורגית, והחלה להפיץ את האמונה בקרב המקומיים. השפעתה הגיעה עד למלך מיריאן השלישי ואשתו ננה, ובזכותה הם התנצרו ואף הכריזו על הנצרות כדת הרשמית של הממלכה. דמותה של נינו נותרה נערצת, והיא מוכרת כקדושה חשובה בכנסייה הגאורגית וכמובן גם כאן, במנזר נקראסי.
לפי אגדה מקומית, כאשר פולשים מוסלמים ניסו לפשוט על המנזר, הציבו הנזירים חזירים סביבו. כיוון שחזירים נחשבים לטמאים באסלאם, הפולשים נמנעו מלהיכנס, וכך למעשה ניצל המנזר מהתקפה. ולכן, נקראסי הוא אחד המקומות היחידים בעולם הנוצרי שבהם מקריבים חזירים במקום תרנגולים או כבשים. בשר חזיר משמש לעיתים קרובות בארוחות חג, כהנצחה לאסטרטגיית ההגנה ההיסטורית של המנזר.
התרעות פיקוד העורף