תל אביב היא עיר של ניגודים. מצד אחד השווקים הסואנים והרחובות הצפופים, מצד שני הים השקט והטיילת האינסופית. יש בה הבתים הישנים של נווה צדק לצד מגדלי המשרדים המודרניים; בתי הקפה הקטנים לצד המסעדות היוקרתיות. והכי חשוב - יש בה האנרגיה הזאת שאי אפשר להסביר, משהו שגורם לך להרגיש חי גם אם אתה פשוט הולך ברחוב.
תל אביב זכתה בתארים מכובדים לאורך שנות קיומה - העיר שלא ישנה, בירת התרבות של ישראל ועוד ועוד. וזה נכון, אבל יש משהו שמתגלה רק כשנותנים לעיר הזאת יותר מכמה שעות בין פגישה לפגישה. כשאנחנו מאפשרים לעצמנו באמת לחוות אותה. ולפעמים, בשביל זה צריך לעצור את המרוץ והשגרה ולבקר בה כמו תיירים.
עליתי לחדר באחת הקומות הגבוהות. החלון הגדול הציג את הים הכחול ואת הטיילת שבה עשרות אנשים מטיילים, רצים, רוכבים על אופניים, והים משתנה בגוונים בהתאם לשעה. זה לא סתם חדר מלון, זו נקודת תצפית על עיר שתמיד בתנועה. החדר עצמו מעוצב בקווים נקיים ואלגנטיים, עם תשומת לב לפרטים - הסדינים הרכים, התאורה המתכווננת וחדר רחצה ענקי עם אמבטיה ומקלחון - פשוט חלום.
חזרתי למלון בזמן לארוחת ערב במסעדת "חצרות יפו". השף אלון הירטנשטיין, שעומד בראש המטבח, בנה ארוחה שנותנת כבוד לכל אחד מהשפים שעובדים איתו. זה לא עוד בופה סטנדרטי - אלא בופה אינטימי עם מנות מדויקות, הנעות על הקו שבין המסורתי למודרני. היו שם מנות שהפתיעו אותי, ואחרות שהיו בדיוק מה שציפיתי מארוחת שבת איכותית.
אחרי הארוחה ישבתי קצת בלובי עם כוס יין. הלובי של המלון הוא מקום מיוחד - חלל גדול עם חלונות ענקיים שפונים אל הים, ספות נוחות ואווירה שמזמינה להישאר. ראיתי משפחות יושבות ומשוחחות, זוגות קוראים עיתון, תיירים מתכננים את היום הבא. יש משהו נעים בלשבת ככה, בלי תוכנית, רק להסתכל על הים, שצבעיו משתנים עם רדת הלילה.
אחרי היוגה וארוחת הבוקר העשירה שכללה הכל - מסלטים טריים ועד פנקייקים ומיצים טבעיים שנסחטים במקום - החלטתי לעשות משהו שלא ציפיתי לו במלון: לבקר בגלריית "קורידור", שפועלת בתוך המלון. זו לא גלריה קטנה ושולית - זה חלל יפהפה שמציג אומנות עכשווית ברמה בינלאומית. בתערוכה הנוכחית אפשר לראות עבודות של אומנים כמו קוז, קני שארפ וג'ורג' קונדו. יש משהו מיוחד בשילוב שבין מלון יוקרה לבין אומנות עכשווית נועזת. זה נותן למקום אופי אחר, פחות סטרילי, יותר מחובר לרוח התל אביבית.
נווה צדק היא אחת השכונות שמזכירות לך למה תל אביב היא לא רק עיר של מגדלים ושל רעש. יש כאן היסטוריה, יש אינטימיות, יש תחושה של קהילה. האנשים שפוגשים ברחוב מכירים זה את זה, הקפה בבתי הקפה מוגש עם חיוך אמיתי, והקצב פה איטי יותר. זה בדיוק מה שצריך אחרי שבוע מלא.
הספא משתרע על פני 800 מטר רבוע, וכולל שבעה חדרי טיפולים, מתוכם חדר טיפולים זוגי, סאונה יבשה ורטובה וחדר כושר מאובזר ומשוכלל. אבל מה שבאמת מייחד את המקום הזה הוא הפילוסופיה שמאחוריו. כשהגעתי, התחילו בשיחה - לא שאלון סטנדרטי, אלא שיחה אמיתית על מה אני צריכה. מתח בכתפיים? עייפות? כל תשובה מובילה להתאמה אחרת של הטיפול.
הטיפול עצמו היה שילוב של גישות שונות - טכניקות מסז' קלאסיות לצד גישות הוליסטיות שעובדות על נקודות אנרגיה בגוף. המטפל ידע בדיוק היכן יש מתחים, והידיים שלו עבדו בצורה מדויקת ומקצועית. אחרי הטיפול נשארתי עוד קצת בספא. ישבתי בסאונה כמה דקות ופשוט נהניתי מהשקט - זה המשיך את תהליך ההרפיה.
אחרי השלווה של הספא עליתי לבריכה. בריכת המלון, כצפוי, צופה אל הים - זה נוף שלא משעמם. גם כעת, כשכבר יש בריזה קרירה - זה מקום מושלם לרבוץ בו וליהנות מהשקט. במיוחד כשהשמש מתחילה לרדת.
כשעזבתי את המלון אחרי 24 שעות, הרגשתי שחוויתי את תל אביב מזווית אחרת. המלון הצליח לתת את האיזון המושלם בין הפינוק של מלון בינלאומי יוקרתי לבין החיבור האמיתי לעיר. הים, הטיילת, נווה צדק - כל זה היה בהישג יד, ותמיד היה לאן לחזור. למקום שנותן תחושה של בועה שלווה באמצע העיר התוססת הזאת.
מה שהכי הפתיע אותי הוא שאפילו כתל אביבית הצלחתי לחוות את העיר אחרת, בלי הלחץ של הלו"ז והמטלות. לפעמים צריך רק 24 שעות במקום הנכון כדי להזכיר לעצמך למה אתה אוהב את העיר הזאת.
התרעות פיקוד העורף