בעקבות המלחמה, מוסיף פתאל, “ישראל סוחבת אחריה שובל של תדמית שלילית, בלשון המעטה. יש גם חשש. זה לא נראה בטוח. אנחנו לא מקלים ראש בהתלבטות. אחד הכלים החשובים ביותר הוא עבודה בשקיפות מלאה. אנחנו שואלים את המתעניינים אם חסר להם עוד משהו כדי להרגיש בטוחים יותר. אנחנו מבינים את החששות, יודעים שכל מי שחושב על ישראל נושא הביטחון האישי נמצא ברקע. אגב, גם על פי אינדקסים בינלאומיים ישראל היא מקום מאוד בטוח. נשים למשל יכולות להסתובב ברחובות תל אביב בכל שעה בלילה. אני לא יכול להגיד את זה על הרבה ערים באירופה ובארה"ב".
משבר בעיקר בפריפריה
לשכת מארגני תיירות נכנסת לישראל היא הגוף היציג בתחום התיירות הנכנסת לארץ. הלשכה הוקמה ב-1960 במטרה לפעול לפיתוח הענף, ומאגדת תחתיה כ-140 חברות העוסקות בתיירות נכנסת. מטרות הלשכה הן להגן על ענייניהם של מארגני התיירות הנכנסת, לקדם ולפתח אותם, לייצגם במו"מ עם רשויות ממשלתיות, ציבוריות וגופים נוספים בענפי התיירות השונים, לשמור ולקדם את ענייניהם הכלכליים של חברי הלשכה, להבטיח רמה מקצועית גבוהה ונאותה בארגון ובמתן שירותי תיירות ולעודד תיירות נכנסת.
פתאל, המכהן בתפקיד מנכ"ל הלשכה מ-2014, הוא בעל ותק של למעלה משני עשורים בענף. בעבר כיהן במשך 17 שנים בתור מנכ"ל התאחדות סוכני הנסיעות, וכיום מוביל את פעילות הלשכה לשיקום הענף, לאחר המשברים הביטחוניים וקידום תדמיתה של ישראל בתור יעד תיירותי מרכזי בעולם.
לתיירות הנכנסת, הוא אומר, השפעה ענפה על מעמדה, ביטחונה וכלכלתה של ישראל, וגם השפעות חברתיות ותרבותיות רבות. “בתקופות ללא משברים התיירות הנכנסת היא כ-3% מהתמ"ג של ישראל, מכניסה כ-25 מיליארד שקל בשנה, מייצרת כ-80 אלף משרות בשוק העבודה הישראלי ומחזיקה בכ-15% ממקומות העבודה בפריפריה - שם מתמקדת התיירות המאורגנת".
כלכלת הפריפריה, הוא מבהיר, תלויה מאוד בתיירים. “למשל נצרת, טבריה, עכו וצפת מידרדרות לשפל מטורף בלי תיירים. גם בירושלים ובתל אביב בלי תיירים הכלכלה לא שלמה".
כמו כן, מוסיף פתאל, “התיירות הנכנסת היא כלי מרכזי וחשוב בשיפור מעמדה ותדמיתה של ישראל בעולם. דיפלומטים וקמפיינים לא יעשו את העבודה כמו תיירים שיבואו לבקר בישראל וישתפו ממקור ראשון את חוויותיהם כאן. תנועה של זרים לתוך מדינה היא כלי הסברה יוצא מן הכלל. זה גם מביא משקיעים וגם מביא להבנה בין-תרבותית. אצלנו זה אמור להביא גם לדיאלוג בין-דתי. מדינות מתוקנות בעולם מכירות בכך שתיירות נכנסת היא כרטיס הביקור שלהן לעולם. אפילו מדינות שיש להן תיירות עודפת, כמו באירופה, אומנם ‘קונסות' תיירים במדינות מסוימות, אבל בסך הכל הן נותנות הקלה במס לתיירות נכנסת".
לעומת זאת, מציין פתאל, “הקצו למעלה מחצי מיליארד שקל למשרד החוץ לצורך קידום ההסברה, אבל התוצאה היא לא רק אפס, היא אפילו מינוס. הם נכשלים לחלוטין בנושא ההסברה. לא דיפלומטים, לא קמפיינים מפונפנים ולא קוקטיילים יעשו את העבודה. זה יקרה רק אם נפתח את השערים ואת הידיים ואת הלב, ונביא לפה אנשים שישתפו מהחוויות שלהם ממקור ראשון".
סכומים מגוחכים
התדמית השלילית שנוצרה לישראל בעקבות המלחמה היא כאמור אתגר. “כשיש אנטיגוניזם כזה גדול, מי שיטוס לפה - יהיו כאלה שיראו בו סוג של משת"פ", אומר פתאל. “יראו בו תומך באיזושהי מדינה שהיא פוגעת בזכויות וכל מה שאומרים עלינו בעולם. לכן קודם כל יגיעו ארצה כאלה שהיו פחות שטופי חדשות גרועות עלינו - אנשים מהמזרח הרחוק, אפריקה, דרום אמריקה. שם היינו בחדשות, אבל לא כמו שהיינו באירופה וארה"ב. יגיעו גם אלה שצריכים ורוצים: הקהל היהודי וגם הדתי הנוצרי, בעיקר האוונגלי, ויש כמובן גם את הקתולים. בארה"ב יש גרעין גדול שלהם. הם רוצים לבוא ולהיות כאן, בארץ הקודש. משרד התיירות מנסה מאוד להזיז את הקהלים האלה בארה"ב. הם פתחו בקמפיין, אבל לצערי בגרושים, בסכומים מגוחכים. אנחנו רואים תחילת פירות של העבודה של משרד התיירות בארצות הברית, אבל אל מול החשיבות והמצב הקשה זה באמת כלום ושום דבר".
כיום הקמפיין הכי חשוב שאמור להיות, מבהיר פתאל, הוא “לעודד את התיירים שמגיעים לכאן לשתף את חוויותיהם. אנחנו לא יכולים עכשיו לעשות קמפיינים ולשים את שיר אלמליח בטיימס סקוור ולהראות את השמש והים והקולינריה. זה לא יעבוד. בהרבה מאוד מדינות אחרי משברים היו משתמשים בתיירים שמגיעים בתור שגרירים, כי הם אלה שבאמת יאמינו להם בחו"ל".
מעניינים, לטוב ולרע
מתוך סך התיירים שמגיעים לישראל בשנים רגילות, אומר פתאל, “החלוקה היא כ־39% ביקורי משפחות, והשאר מתחלק חצי־חצי: תיירים שמגיעים באופן עצמאי ותיירים המגיעים באופן מאורגן. על פי הנתונים לשנת 2019, הוצאה של תייר עצמאי מסתכמת בשבוע ב־1,079 דולר, לעומת תייר בטיול מאורגן שהוצאתו לשבוע מסתכמת ב־2,424 דולר".
כיום המצב לדבריו מורכב מאוד. “גם מפני שהעסק שלנו הוא בעצם העובדים. אם למשל מחר יהיה פה גל גדול של תיירות, אלה לא עובדים שאפשר לגייס מהיום למחר. זה לוקח שנתיים־שלוש לגייס מישהו שיידע לדבר שפה מקומית. התיירות המאורגנת לא נמכרת באמצעות אינטרנט, אלא באמצעות קשר אישי. לקהילה מסוימת בונים את חבילת החוויה הספציפית שלה, זה לא משהו שמורידים מהמדף. אז אנחנו כאמור שומרים על הקשרים עם העמיתים בחו"ל. משרד התיירות תמך בנו בקרן שיווק ועודד אותנו לצאת ולהיות בחו"ל, חלק על חשבוננו וחלק על חשבונו, כדי לשמור על קשרים. לאחרונה גם הקצה כרטיסי טיסה כדי שנוכל להזמין עמיתים מחו"ל לכאן".
עוד מוסיף: "אגב, לצערי היום אנחנו מתחילים לראות יותר ויותר תנועת תיירות בישראל שמנוהלת בכלל מירדן, ממצרים, מהרשות הפלסטינית. אם בעבר אנחנו היינו המרכז והיינו מוסיפים למשל לתיירים יומיים טיול לירדן, אז היום מתחילה מגמה הפוכה. זה בשוליים, אבל עצם זה שהמגמה הזאת נולדה מציבה מראה מול הפעילות שלנו".
פתאל ממשיך להסביר, “נגיע לאתר הנובה, נספר את הסיפור, אבל העיסוק לא יהיה בתמונות של גופות. נספר מה היה, שבאו אנשים, רקדו, וזה מה שעשו להם, ואיך אנחנו בתור חברה מתמודדים עם זה. אני חושב שההתמודדות שלנו עם מה שקרה היא תעודת כבוד שאפשר בהחלט לחלוק אותה".
גם לפני המלחמה, מסכם פתאל, “תיירים היו מגיעים לאתרים שקשורים למלחמת יום כיפור או למלחמת העצמאות. לכאורה אפשר להגיד ‘תיירות אופל', אבל זו לא תיירות אופל - זה בדיוק הסיפור של המדינה שלנו".
התרעות פיקוד העורף