לפני הפוליטיקה, ממדאני היה ראפר. הוא אפילו צילם קליפ עם שפית הודית מפורסמת בבית קבב בקווינס. כשרץ לבחירות ב-2020, הסיסמה שלו הייתה "רוטי ושושנים" - שילוב של אוכל ופוליטיקה.
בקמפיין לראשות העיר, הוא לקח את זה צעד קדימה. הוא ארגן ציד אוצר שהסתיים בבית קפה מזרח תיכוני, לקח פוליטיקאים למסעדה אפגנית, וכל הזמן דיבר על "אוצרות נסתרים" - מסעדות משפחתיות באזורים שתיירים בדרך כלל לא מגיעים אליהם.
מה זה עושה למסעדות?
ההשפעה מיידית. אחרי שממדאני הופיע בראיון ויראלי והמליץ על שלוש מסעדות, הבעלים דיווחו על עלייה משמעותית במספר הלקוחות. הבעלים של Pye Boat Noodle, מסעדת אוכל רחוב תאילנדי באסטוריה, אמרו: "ראינו יותר לקוחות מיד אחרי הריאיון. לא רואים מועמדים שמדברים על מקומות מקומיים מחוץ למנהטן".
מה שמעניין זה המנה שממדאני המליץ עליה שם - koi nur, גרסה תאילנדית של טרטר בשר. זו מנה שכמעט לא מופיעה בתפריט, צריך לדעת להזמין אותה. העובדה שהוא יודע את זה הראתה שהוא לא סתם מתיירים - הוא באמת מכיר את האוכל.
ממדאני, לעומת ראש העיר הקודם אריק אדמס, שהיה מבקר במועדוני חברים פרטיים ובמסעדות נוצצות במנהטן, מבלה בקבבייה פתוחה 24 שעות בקווינס.
עורכת של Eater NY אמרה את זה הכי טוב: "הוא האנדרדוג שמאיר אור על מסעדות אנדרדוג - עסקים משפחתיים קטנים ששורדים כשקשה להם מאי פעם".
אחד הדברים המעניינים שממדאני עשה זה להמציא מושג חדש: "חאללפלציה". הוא הסביר שעגלות אוכל של חלאל בניו יורק נאלצות לשלם אלפי דולרים בשוק השחור בשביל היתרים - כי יש מכסה על מספר ההיתרים בעיר. התוצאה: צלחת עוף עם אורז, שפעם עלתה 6-7 דולר, עכשיו עולה 10 דולר או יותר. ממדאני הבטיח לשנות את זה ולהוזיל בחזרה. זה לא סתם דיבורים - רוכלי רחוב אומרים שהוא הראש עיר הראשון שבכלל נכנס לעגלת חלאל כדי לשמוע מה הבעיות שלהם.
האם זה משנה משהו לתיירים?
בהחלט. ראשית, ממדאני מוביל אנשים לאזורים שהם בדרך כלל לא היו מגיעים אליהם - קווינס, ברונקס, חלקים של ברוקלין. הוא מראה שיש שם אוכל מדהים במחירים הגיוניים.
יש מומחים שאומרים שנחמד שהוא אוהב אוכל, אבל הוא צריך גם להביא מדיניות אמיתית שתעזור לעסקים. מנכ"ל ארגון המסעדות של ניו יורק אמר: "הוא הפך את האוכל לנושא מרכזי בקמפיין. אבל בתור ראש עיר, הוא יצטרך להמיר את זה למדיניות אמיתית שתעזור לעסקי מזון - בלי להכביד עליהם עם רגולציות יקרות".
ממדאני, סוציאליסט דמוקרטי בן 34, נחשב על ידי מבקרים כרדיקלי מדי ולא מנוסה. אבל חלק גדול מהפופולריות שלו היא שהוא מרגיש אותנטי. הוא לא מצטלם במסעדות יוקרה למען התמונה. הוא אוכל במסעדות משפחתיות קטנות שפעלו בשקט שנים. מסעדות שפתאום מקבלות המון לקוחות חדשים. שכונות שתיירים לא הכירו הופכות ליעדים. ואנשים מתחילים לדבר על מטבחים - אינדונזי, מלזי, אפגני - שלא היו ברדאר עד כה.
אם ממדאני יצליח להמשיך את זה גם בתור ראש עיר, הוא עשוי לשנות לא רק את המפה הקולינרית של ניו יורק, אלא גם את האופן שבו תיירים חווים את העיר.
התרעות פיקוד העורף