משהו נוסף שהיה מאוד בולט בכל מקום שהגעתי אליו: "גאוות היחידה". כל עסק או מארח סיפרו בגאווה על הקמת העסק במודיעין, אפילו מי שעדיין לא גר בה. אז מה אפשר לעשות ביום בילוי במקום שלא חשבתם שתבלו בו? הנה כמה אפשרויות.
הבוקר שלי התחיל בגבעת התיתורה בעיר. אחרי נסיעה קצרה מהמרכז, מצאתי את עצמי עומדת מול מרחב פתוח שמרגיש כמעט כמו עולם אחר. השביל המטפס אל הפסגה לא ארוך, אבל מספיק כדי לגרום לך לשכוח לרגע שאתה בלב אחת הערים המתפתחות בישראל. מכל עבר ריצדו כתמי צבע מהפריחה החורפית שהקדימה השנה.
לצד השביל פגשתי משפחות, מטיילים עם כלבים ומקומיים שמכירים כל אבן בגבעה הזו. בפסגה עצרתי נשימה, לא רק בגלל העלייה. הנוף שנפרש מולי היה כזה שאי אפשר להישאר אדישים אליו: מודיעין נראתה כמו מודל מוקטן לרגליי, ובאופק נגלה קו ההרים שמלווה את העיר עוד מאז ימי החשמונאים. בין השרידים העתיקים, הגתות ובורות המים אפשר כמעט לשמוע את הסיפורים של מי שחיו כאן לפני אלפי שנים.
כשירדתי חזרה לשכונות, הרגשתי שקיבלתי מתנה קטנה, תזכורת לכך שגם בלב הסואן של מרכז הארץ עדיין אפשר למצוא רגעים של שלווה, נוף ואותנטיות. גבעת התיתורה היא אולי לא המקום הראשון שקופץ לראש כשחושבים על טיול, אבל היא בדיוק מסוג המקומות שעושים לך חשק לחזור שוב. הכניסה חופשית. שימו לב שבסופי שבוע וחגים לא ניתן להגיע עם האוטו ממש עד הגבעה, אלא צריך לחנות ברחוב ולעלות ברגל, עניין של דקות ספורות.
לכן כשהגיעה ההצעה לפתוח מקום בשדרה המרכזית החדשה שנבנתה, בתזמון מושלם אחרי שחזרה משנתיים בניו יורק במסגרת עבודתה במשרד הביטחון, הדר לא היססה. בגיל 24 בלבד, יחד עם אביה עוזי, שאיתו תמיד ידעה שתקים עסק משותף, היא פתחה את מנדה בר, שהפך להיות הבר השכונתי הראשון בעיר, ואחד העסקים הראשונים שהוקמו בשדרה החדשה של מרכז העיר.
בשנים שחלפו מאז היא הספיקה לעבור את הקורנה ואת המלחמה, מרכז העיר הפך לאחד מאזורי הבילוי הכי בולטים בעיר, ובמרחק הליכה קצר מהמנדה כבר אפשר למצוא לא מעט ברים נוספים. אבל הדר לא מתרגשת, ואף מעודדת את התחרות: ככל שיש יותר עסקים מגיעים יותר אנשים, וזה טוב לכולם. השכנים והקליינטים הקבועים ממשיכים להגיע, ואליהם מצטרפים כל הזמן גם חדשים.
במקביל, לאחר שלמדה על ההיעלמות ההולכת וגדלה של דבורים בעולם, החלה גם להתנדב ב"מגן דבורים אדום", שמצילים דבורים ברחבי הארץ. "כשעוסקים בהצלת דבורים, להיעקץ הופך להיות חלק מהעניין", היא מסבירה, ובאמת נטשה נעקצה לא מעט. באחת הפעמים זה קרה ברגל, ולאחר כמה ימים היא שמה לב שכאב הדורבן, שליווה אותה תקופה ארוכה, פשוט חלף. הגילוי הזה שלח אותה להתעמק בתחום האפיתרפיה - ריפוי בעקיצות דבורים.