ממותות ואיילים
"פֵּרוּא", ששמו מתייחס לשיקום סביבתי-אקולוגי של טבע שנהרס בגלל פיתוח אנושי (Rewilding), הוא מסע וירטואלי ואינטראקטיבי שמציג את ההיסטוריה האקולוגית של נהר הירדן. מטרת הסרט ברורה: "לחבר אותנו לטבע, להעלות את המודעות לצורך בשיקום נהר הירדן ולפעולה סביבתית", אומר רועי קמחי, יוצר ומפיק אימפקט, "אטמוספירה הפקות", שיצר את הסרט. במשך השנים, נפגע הירדן משימוש יתר במים, משינוי תוואי האפיקים, מזיהום ומשיקום לקוי.
הסרט, שהוצג בתחילת נובמבר בסינמטק ירושלים כחלק מ"אניניישן" – פסטיבל האנימציה הבין-לאומי ירושלים, מצליח להכניס את המשתתפות והמשתתפים לתוך הסיפור של הירדן דרך חוויה ויזואלית, מוסיקלית ובמובן מסוים – גם מוחשית. "הסרט מתחיל בתוך מאגר מים קדום לפני כ-20 מיליון שנה, כשהחל להיווצר השבר הסורי-אפריקאי", מספר קמחי.
במהלך הסרט נחשפים הצופות והצופים לירדן בתקופות שונות שלו, למשל בזמנים שהיו שם נמרים, פילים, דובים, ממותות ועוד. "באזור נהר הירדן היה מגוון רחב של צמחים ושל בעלי חיים", אומרת פרופ' דפנה לנגוט, מהחוג לארכיאולוגיה וממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב. לנגוט, שמתמחה בשחזור הסביבה הקדומה, סייעה לקמחי בשחזור הצומח והנוף הקדום כדי להבטיח שהעולם הווירטואלי יהיה קרוב ככל הניתן למקור. "בקע הירדן היה בין המרחבים הראשונים שאליו הגיע האדם לאחר שיצא מיבשת אפריקה, לפני כ-2 מיליוני שנים. האזור הזה היה 'גן עדן' להומונידים (אבות קדמונים של האדם) כי היו בו הרבה גופי מים מתוקים ששימשו את חברות הציידים-לקטים ואת המגוון הרחב של בעלי החיים", היא מסבירה.
אתר מפתח ליצירת הסרט הוא תל עובדיה. "מדובר באחד מבין האתרים החשובים שיש לנו בפרה-היסטוריה של ארץ ישראל", אומרת לנגוט. "נמצאו שם שרידים של עצמות של בעלי חיים שכבר נכחדו מהאזור, לצד כלי אבן שיצר האדם לפני כמיליון וחצי שנים", היא מספרת. "הממצאים הארכאולוגיים בעובדיה הציגו 'דיכוטומיה' (חלוקה לשניים, י"מ) אקולוגית: מצד אחד היו מינים שאופייניים לסוואנה אפריקאית כמו ג'ירפות, קופים, קרנפים ופילים, ומצד שני היו מינים שאופייניים ליער אירופאי ולאקלים ממוזג, כמו איילים ודובים", היא אומרת. אחד ההסברים לכך הוא שבקע הירדן הוא נקודת מפגש אקולוגית כבר מקדמת דנא, בין אירופה, אסיה ואפריקה. התקיימו שם נישות אקולוגיות מגוונות שאפשרו קיום של מגוון גבוה של מיני צמחים ובעלי חיים. מיני האדם הקדומים שיצאו מאזור הסוואנה במזרח אפריקה, השכילו להתאים עצמם. כלומר, ההומנידים למדו אילו צמחים אפשר ללקט, אילו בעלי חיים אפשר לצוד ואיך להתמודד עם תנאי האקלים החדשים. "כל אלה מעידים על יכולת הסתגלות גבוהה מאוד. הם הצליחו 'לחשוב מחוץ לקופסה' כדי להתקיים במרחב", אומרת לנגוט.
להושיט יד
אם בעבר הסתגל האדם ועיצב את סביבתו, הרי ש"פירוא" מעצב את תפיסת המשתמשים באמצעות טכנולוגיה מתקדמת. "מחקרים מראים שלחוויית המציאות המדומה יש השפעה עמוקה עלינו", מסביר קמחי. "אנחנו מנסים ליצור אמפתיה לנהר שנשכח ונעלם כדי להניע פעולה לשיקום שלו", הוא אומר. הסרט משתמש בטכנולוגיית 'מעקב ידיים' שבה המשתמשים מזיזים את הידיים ורואים אותן בזמן אמת בתוך הסרט. "כך המשתמשים לוקחים חלק בסיפור: כשהנהר זורם רואים את הידיים זורמות כמו מים. וכשהנהר מתאדה אז הידיים הופכות לגז", אומר קמחי. "אני רוצה שאנשים יחשבו על מערכת היחסים שיש לנו עם הטבע. זה בידיים שלנו", מסביר קמחי.
הקריינית בסרט היא תמר זנדברג, השרה להגנת הסביבה לשעבר שחתמה ב-2022 על מזכר הבנות עם ממלכת ירדן לשיקום הירדן הדרומי. "הירדן הוא בעל ערך עצום שצריך להגן עליו", אומר קמחי. הסרט משולב בקמפיין אימפקט ששואף לגייס שותפים ומשאבים כדי להביא את הסרט לבתי ספר, לאוניברסיטאות ולקהילות שחיות לאורך הירדן. הקמפיין כולל עצומה שקוראת למקבלי ההחלטות לשחרר מים נוספים לירדן הדרומי. "ישראל היא מעצמת מים, יש לנו את הטכנולוגיה ויש לנו את היכולת. השאלה היא האם ניקח גם את הטבע בתור בעל עניין", אומר קמחי.
חיבור וקשר
קמחי מבקש לשבור את התפיסה המסורתית ש"מים זה גורם למלחמות". במקום, "אנחנו רוצים להגיד שמים יכולים להיות אלמנט שמחבר, במיוחד בעידן של קיטוב ושל התרחקות מהטבע", הוא אומר. הסרט מתקיים בשיתוף המחלקה לגישור ויישוב סכסוכים, באוניברסיטת תל אביב. כך הם יבדקו, יחד עם פרופ' בועז המאירי, ד"ר מיטל חורקין נשיא והדוקטורנטים אנדרס קסאס ופרנצ'סקה פסט בנדר, את יכולת ההשפעה של חוויית ה-VR על תפיסות ועל דעות לגבי סכסוכים, תוך בחינת כוחו של הטבע לגישור על מחלוקות.
"פירוא" הוא פרק פיילוט ראשון כחלק מסדרה עתידית שתעסוק במים ובשינוי האקלים במזרח התיכון. כדי להדגים ששיקום הוא תוצאה של כוונה מודעת, נוצר הסרט על פי עקרונות של שמירה על איכות הסביבה. "'פירוא' היא ההפקה הירוקה הראשונה בישראל, ולמיטב ידיעתי בין הראשונות במזרח התיכון. בתום העבודה מדדנו את טביעת הרגל הפחמנית של פעילות ההפקה ורכשנו בעזרת KVS קרדיטים של פחמן שהושקעו בפרויקט שיקום בתי גידול לחים בכפר רופין", מספר קמחי.
"בסיום הסרט המשתתפים ניצבים בפני בחירה שיכולה לשנות את עתיד הנהר לתמיד", מספר קמחי בעדינות ובלי לעשות 'ספוילרים'. "הרעיון הוא לראות איזה עתיד יכול להיות בירדן ולעזור לנו לדמיין משהו שהוא כרגע רחוק מאוד מהמציאות אך לא בלתי אפשרי", הוא אומר. במיומנות, בשימוש בטכנולוגיה מתקדמת, בהשקעה ובהרבה אכפתיות ואהבה לירדן, 'פירוא' מצליח להעלות למודעות את הצורך בשיקום הירדן, לחדש את החיבור לטבע ולעודד פעולה אנושית "כי אני מאמין שאנשים יגנו על מה שהם אוהבים", מסכם קמחי.
התרעות פיקוד העורף