אם נדמה לכם שמשהו השתבש לאחרונה בחדרי המלון - אתם לא מדמיינים. הוולסטריט ג'ורנל מצביע על מגמה מטרידה במיוחד: היעלמותן השקטה של דלתות אמבטיה רגילות ומוצקות מחדרי מלון. במקומן מופיעות דלתות הזזה בסגנון אסם, וילונות, קירות “אסטרטגיים” - ולעיתים גם פתרונות יצירתיים הרבה פחות.
וזה, כך מתברר, רק מחמיר. בחלק מהמלונות הועברו הכיור והמקלחת ישירות אל חלל חדר השינה, בעוד האסלה עצמה נסגרת מאחורי זכוכית חלבית - או גרוע מכך, מוצבת בגומחה פתוחה למחצה. “יש מלונות שפשוט פירקו את חדר הרחצה והטמיעו אותו בחדר”, אומר ביורן הנסון, ממרכז ג’ונתן מ’ טיש לאירוח באוניברסיטת ניו יורק.
שום דבר לא משדר רומנטיקה כמו לנסות לעשות את הצרכים בשקט בתוך קופסת זכוכית, בזמן שבן או בת הזוג מגבירים את הטלוויזיה ומעמידים פנים שהם לא שומעים כלום. הקומיקאית בקה הריס ניסחה זאת היטב כשעמדה מול דלת הזזה חצי־עלובה: “הדלת הזו או תחזק את מערכת היחסים שלכם - או תחסל אותה”.
שישה אחת תיאר חוויה מצמררת במיוחד: “לא ראית את הפרטים הקטנים, אבל ראית את כל השאר. אני אוהבת את בעלי, אבל לא רוצה לראות אותו משתמש בשירותים”.
ואם אתם חולקים חדר עם קולגה מהעבודה? עדיף כבר להזמין שני חדרים.
אז למה זה קורה?
מסתבר שבעיני סמנכ”לי כספים, דלת אמבטיה היא “בור כסף”. דלת דורשת תחזוקה, ידיות, צירים, ניקיון, החלפת נורות - וכל אלה עולים כסף. אין ספק שלאותם מנהלים יש דלתות שירותים בביתם, אבל במלון? שם השורה התחתונה קובעת.
לא כל האורחים מזדעזעים. “אם השירותים באמצע החדר - לא ממש אכפת לי”, אמר אחד האורחים בגישה ניהיליסטית משהו. טעם אישי, כנראה. אבל עבור רבים אחרים, מדובר בקו אדום.
וכאן נכנס לתמונה אתר Bring Back Doors - יוזמה אזרחית של ממש. האתר מדרג מלונות ברחבי העולם לפי רמת הפרטיות בחדר האמבטיה: מ“דלת מאושרת” ועד “אפס פרטיות: אין דלת, אין קיר, או קיר עם חלון”. מאגר מידע חיוני לכל מי שמאמין שפרטיות היא לא מותרות.
מאחורי האתר עומדת סיידי לואל, משווקת דיגיטלית שחוותה טראומה קטנה בטיול מלון עם אביה ב־2024 - חדר משותף, בלי דלת לשירותים. “זו כבר לא הייתה אי־נוחות קלה כמו בפעמים אחרות”, היא כותבת באתר. “פשוט כעסתי”.
בשורה התחתונה: בשם החיסכון והעיצוב, מלונות רבים ויתרו על אחד המרכיבים הבסיסיים ביותר של נוחות - פרטיות. אבל מתברר שיש גבול גם לחדשנות, ובמקרה הזה, הוא עובר בדיוק בדלת.