ארוחת בוקר בין השורות
הדרך לכוכב הירדן
יין עם נוף של מצודה
כשחזר לארץ, רגע לפני הקורונה, הוא כבר ידע בדיוק מה הוא רוצה לעשות. אחרי שהיה מנכ"ל של יקב בזלת הגולן, למד ביקב סורק, עכשיו הוא עומד בחזית יקב משלו. מדובר ביקב בוטיק שמייצר כ-5,500 בקבוקים בשנה, מענבים שגדלים בגליל העליון. את היינות הלבנים והרוזה הוא מייצר ביקב קמיצה באזור התעשייה דלתון, ואת היינות האדומים הוא מייצר באביבים. בהמשך הוא מתכנן לייצר הכול ביקב משלו. כיום יקב אבן הראשה נמצא במבנה אבן המשקיף על מצודה עתיקה, ומהחלון רואים את תל בית שאן.
ערב באוהל (בערך)
בערב הגעתי ל"לילה", הגלמפינג הסמוך לקיבוץ ניר דוד, וזה אחד המקומות שקשה להאמין שהם בישראל. לפני ארבע שנים היה כאן שדה תירס, ועכשיו זה אחד מאתרי הלינה המבוקשים בצפון. האוהלים הלבנים מסודרים בשדה פתוח כשהרי הגלבוע ברקע, וכל אוהל מאובזר כמעט כמו חדר מלון - מיטה אמיתית עם מצעים לבנים, מיזוג אוויר וחימום, ושירותים ומקלחת במרחק הליכה קצר. זה לא קמפינג שמחייב אתכם להיות אוהבי טבע קיצוניים - זה גלמפינג שמאפשר לכם להרגיש בטבע בלי לוותר על הנוחות.
המתחם כולל מטבח משותף מאובזר עם מכונת קפה, כיריים חשמליות, מקררים אישיים, מקפיא ומיקרוגל, מרחבי דשא גדולים שבהם אפשר פשוט לשכב ולהסתכל על השמיים, ובוסתן עצי פרי לקטיף עצמי בעונה הנכונה. בערב מדליקים מדורה - זו לא פעילות מאורגנת, זה פשוט קורה, ומי שרוצה מצטרף. האווירה היא של מקום שנבנה מתוך הבנה שאנשים רוצים להיות בטבע אבל לא בהכרח לסבול, ושהשקט הזה שווה יותר מכל בידור מאורגן. במרחק דקת נסיעה מהמתחם יש גם בריכה מקורה ומחוממת, נוחה במיוחד בחורף כשרוצים להתרענן אבל לא לקפוא.
בוקר של עיזים וציפורים
כיום הדיר משמש גם כמרכז טיפולי למשפחות ולקבוצות. יש כאן פוד-טראק שמגיש מנות טריות שמבוססות על החלב והגבינות של המשק, ויש סדנאות שנמשכות שעה עד שלוש שעות - מגיעים בבוקר מוקדם, שותים קפה ותה, יוצאים למרעה עם העדר, וחוזרים לפלטת גבינות או לסדנת הכנת גבינות. זה חיבור אמיתי לתהליך, לא סתם ביקור.
מהחימר לחדר האוכל הישן
סיום בחדר האוכל הישן
התחנה האחרונה - המרכז להנהגת הבריאות בנווה איתן, מקום שקשה להסביר מה הוא בדיוק עד שמגיעים אליו. ד"ר אורי מאיר-צ'יזיק, שמוביל את המקום, הוא היסטוריון של מסורות תזונה מקומיות. מאיר-צ'יזיק חוקר איך קהילות בעבר ידעו מה לאכול, איך לשמר מזון, ואיך האחריות לבריאות הייתה חלק מהחיים היומיומיים ולא מרשם רפואי.
כאן לא מבטיחים בריאות ולא מוכרים שיטות, פה פשוט לומדים - ליקוט צמחי בר, התססה, הכנת לחמי מחמצת, תזונת הרמב"ם ופירוק של המיתוסים התזונתיים שמציפים אותנו. יש גם שיעור שבועי מקוון בשם "מזווה מקומי" שעוסק בהיכרות עם חומרי גלם מקומיים ועונתיים, והסדנאות כאן משלבות ידע עם התנסות בפועל - לא סתם להקשיב, גם לעשות.
המרכז נמצא במה שהיה בעבר מטבח חדר האוכל הישן של הקיבוץ, שסביבו שתלו צמחי תבלין וצמחי בר למאכל בין הירקות. שתינו שם חליטה על בסיס תזונת הרמב"ם עם לא פחות משבעה צמחי תבלין.
זה לא מקום שבאים אליו בדרך כלל לטיול בסופ"ש, אבל מי שמתעניין בקשר בין אוכל, תרבות ובריאות יכול למצוא פה משהו שקשה למצוא במקום אחר - ידע שלא תלוי בטרנד הבא.
התרעות פיקוד העורף