יש ערים שנמצאות על מפת התיירות כבר שנים. ויש כאלה שמחכות בסבלנות לרגע שלהן. מסתבר שבשנת 2026 הרגע הזה שייך לגימאראיש - עיר צפונית בפורטוגל שרוב המטיילים חולפים על פניה בדרך בין פורטו לאזורים הכפריים, מבלי לדעת שהיא נחשבת למקום הולדתה של האומה הפורטוגלית. המרכז ההיסטורי שלה, מבוך של סמטאות אבן, כיכרות שקטות ובתי אצולה, הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
אבל הפעם, הסיפור שלה אינו רק היסטורי - אלא עתידי. העיר הוכרזה כבירה הירוקה של אירופה לשנת 2026, תואר שמעניקה הנציבות האירופית לערים שמצליחות לשלב בין איכות חיים, קיימות ופיתוח עירוני אחראי. זה לא פרס סמלי, אלא תהליך בחינה קפדני שבודק איך עיר מתכננת את העתיד שלה.
מה בעצם עשתה גימאראיש כדי לזכות בתואר?
בעשור האחרון היא הגדילה את השטחים הירוקים שלה בכמעט 100 הקטרים. לא רק פארקים יפים לתמונות אינסטגרם, אלא רשת רציפה של טבע עירוני: גדות נהר ששוקמו, מסלולי הליכה שמחברים בין שכונות, יערות מטופחים בשולי העיר ונתיבי אופניים שנועדו לצמצם שימוש ברכב פרטי. במקום להתרחב בלי גבולות, גימאראיש בחרה להתכווץ פנימה - לשקם, לחבר, לאוורר.
ההכרזה על התואר היא רק נקודת פתיחה. לאורך 2026 צפויה העיר לארח סדרת אירועים שמחברים בין תרבות, ספורט וקיימות: מרוץ אביבי שחוצה את המרחבים הירוקים, פסטיבל מחול בינלאומי, יוזמות סביב השבוע הירוק של האיחוד האירופי ואירועי ניידות שמקדמים תחבורה נקייה.
אבל האירועים הם לא העניין המרכזי. הם רק דרך להזמין את המבקרים לחוות עיר שכבר עברה שינוי.
יעד למי שמחפש פורטוגל אחרת
מי שכבר ביקר בליסבון או בפורטו מכיר את פורטוגל התוססת, הצבעונית והעמוסה בתיירים. גימאראיש מציעה קצב אחר. איטי יותר. מקומי יותר. כזה שמאפשר לשבת בכיכר עתיקה בלי להרגיש חלק מגל אנושי אינסופי.
זה בדיוק מה שהופך את 2026 לרגע מעניין: לפני שההמונים יגיעו בעקבות הכותרות, אפשר לפגוש עיר אותנטית שמחזיקה בשני קצוות בו־זמנית - עבר לאומי מפואר וחזון סביבתי שאפתני.
למה זה משמעותי גם לתיירים?
כי תואר "בירה ירוקה" משנה את הדרך שבה חווים מקום. יותר שבילי הליכה, יותר חיבור לטבע, יותר מרחב ציבורי פתוח ופחות תחושה של עומס. זו חופשה שמרגישה מאווררת - תרתי משמע.
ובעידן שבו ערים רבות באירופה מתמודדות עם תיירות יתר, גימאראיש נמצאת בדיוק בשלב שבו אפשר ליהנות ממנה לפני שהשם שלה יופיע בכל רשימת "היעדים החמים".