מתחם האירוח של כהן פעיל כ-22 שנה. "במהלך מלחמת חרבות ברזל היינו מפונים, אז המתחם לא עבד כמעט שנתיים", היא מספרת. "חזרנו בפברואר בשנה שעברה. בפסח הקודם לא אירחנו, כי היה צריך לשפץ את המתחם. הייתה לנו תוכנית לארח בפסח הזה, אבל מישהו שיבש אותה".
האינטרס של המדינה
בן חמו מזכיר: "במלחמת חרבות ברזל לא היינו מפונים, אבל לא עבדנו כי אף אחד לא בא. ביולי-אוגוסט עבדנו, וגם בפסח היינו אמורים לעבוד. ההזמנות התקבלו כבר לפני ארבעה חודשים. הייתי מלא, ועכשיו כולם ביטלו. נכפתה עלינו מלחמה. אני מקווה שהמלחמות במדינת ישראל ייגמרו באיזשהו שלב, ושהמדינה תפצה אותנו באיזושהי דרך. בעקבות חרבות ברזל פיצו אותנו בסכום סביר. זו הפרנסה שלנו. אני מוכן לספוג עכשיו את ההפסדים, העיקר שהמערכה תיגמר אחת ולתמיד. אי אפשר לחיות ככה בצפון, כשכל פעם יש מלחמה. אי אפשר לקדם ככה את העסקים, במיוחד בתחום התיירות".
בינתיים, כאמור, אין עבודה. "והממשלה אפילו עוד לא הודיעה מה תעשה כדי לפצות את העסקים", מציין אטיאס. "כשאני עובד, אני משלם חלק נכבד מההכנסות שלי לאוצר המדינה, ובזה המדינה מקיימת את עצמה. וכשאני לא עובד, המדינה חייבת לדאוג לפרנסתי. זה גם האינטרס של המדינה, כי אם אני אתמוטט, מי ישלם לה מע"מ ומס הכנסה בעוד שנה? אחרי חרבות ברזל הממשלה נתנה למילואימניקים כרטיסים נטענים, והרבה מילואימניקים הגיעו איתם אלינו לצימרים. ממה שקיבלתי, שילמתי מיסים. באמצעות המהלך הזה הממשלה גם תמכה בעסקים, והמשק המשיך לעבוד. אני מקווה שגם הפעם יהיה תגמול לחיילים שמסכנים את החיים שלהם, ושיידעו לסייע גם לעסקים".
אין יותר אופציה לסבבים
לנחמני יש מסר ברור: "אוי ואבוי למקבלי ההחלטות במדינת ישראל אם יהיה עוד סבב מול חיזבאללה. כי אם זה יקרה, פשוט ויתרנו על הצפון. אנשים לא יחזרו לכאן יותר. אי אפשר לחיות ככה, אי אפשר לתכנן כלום. אין יותר אופציה לחזור לסבבי לחימה. חייבים לגדוע את הסיפור הזה אחת ולתמיד".
התרעות פיקוד העורף