האביב כאן, לפחות לפי לוח השנה. הגפנים כבר התחילו ללבלב, השבילים בין הכרמים נצבעים בגוון ירוק רך, שקיים רק בצפון בעונה הזו, והאוויר נושא עימו את ההבטחה המוכרת לעונת תיירות שאמורה להביא איתה משפחות, מטיילים - וגם כוסות מורמות לצלילי פקקי שעם שנחלצים מבקבוקי יין. אבל השנה, כמו בשנה שעברה וכמו זו שלפניה, המסע הזה נכתב קצת אחרת.
הדרך צפונה שקטה מדי, לא רבים הנוסעים בה, אף שיש כמה אמיצים שלא מוכנים לוותר על האוויר. מרכזי המבקרים של היקבים, שבחול המועד בימי שגרה היו מתמלאים, עומדים סגורים או פועלים בחצי כוח כדי לנסות לצמצם את ההפסדים המצטברים מיותר מדי מלחמות. אנחנו אומנם לא בזמן בציר, וזו חצי נחמה, אבל עובדי הייצור עדיין שם וחקלאים עדיין יוצאים לשטח כי אין באמת אפשרות אחרת. כרם לא מחכה. גם לא האביב.
זה הסיפור ביקבים באזור הגליל העליון בפסח הזה, שיא עונת השתייה של היין במושגים ישראליים. גם אם נחגוג את הפסח צמודים למקלט או לממ”ד, ולו בחיק המשפחה הגרעינית בלבד, פרי הגפן שלנו יהיה שם. יהיה זה ניסיון עיקש - ומסורתי, אם תרצו - לשמר תנועה ומנהג, ולפרגן למי שמתעקש להמשיך בתוך מציאות שסוגרת שוב ושוב את הדלת.
פארק התעשייה רמת דלתון הפך בעשור האחרון לאחד המרכזים המשמעותיים של תעשיית היין בגליל העליון, לא רק בזכות הקרבה לכרמים אלא גם כמרחב שמרכז פעילות ייצור, לוגיסטיקה ותיירות יין במקום אחד. פועלים בו יקבים בולטים כיקב דלתון, יקב רקנאטי ויקבי בוטיק נוספים.
בייצור היין באזור משתלבים מרכזי מבקרים, חדרי טעימות ופעילות קולינרית משלימה. הריכוז הזה בגליל יצר מעין “אשכול יין” שמושך אליו תיירות פנים בהיקפים גדלים, במיוחד בתקופות שיא כחול המועד פסח. אלא שבמציאות המלחמה הנוכחית, המודל שנשען על נגישות, רציפות ותנועה מתקשה לפעול: חלק מהיקבים סגורים לסירוגין, מרכזי המבקרים סגורים או מצמצמים פעילות, והאזור כולו משתדל לשמר שגרה ייננית ועסקית במגבלות שמכתיבים התנאים. עם זאת, את התוצרים המשובחים של יקבי הגליל - היינות - אפשר וכדאי וחשוב לקנות בחנויות המוכרות אותם.
תחנה ראשונה: יקב רקנאטי
אחרי השקעה אדירה במרכז מבקרים חדש, בינלאומי, של יקב רקנאטי באזור התעשייה רמת דלתון, פרצה מלחמת חרבות ברזל - ומה שהיה מוכן לפתיחה עם סיורים מעשירים, טעימות יין וחוויה קולינרית גלילית, נדחה ביותר משנה. לא רק זאת, אלא שעשרות דונמים של כרמים נותרו אז, בסבב הראשון בצפון, ללא בציר.
מרכז המבקרים החדש של היקב, עם המרפסת הפתוחה אל נוף הגליל הקסום (במרחק 7 קילומטרים מגבול לבנון), סגור היום למבקרים וממתין שהאש תשכך. בימים אלה הייתה אמורה להתקיים חגיגה גדולה במקום עם כניסתו של יינן חדש ליקב, מאירם הראל (לשעבר יקב אמפורה), שמחליף את קובי ארביב. הראל כבר בתפקיד, החגיגה עם הקהל תמתין מעט.
באופן טבעי מתבקשת המלצה על יין - וזו הזדמנות להזכיר שטעם ביין הוא עניין אישי מאוד, בדיוק כמו טעם באוכל. ובכל זאת, אם לשים את האצבע על משהו מייצג, כדאי לשים לב לסדרת כרמי הגליל של היקב שמבוססת על ענבים מחלקות חדשות באזור, שבהן היבול נמוך בכוונה כדי לאפשר ליין “להתמקד” באופי הענבים ובעומק. לצד הזנים הקלאסיים מוצעים כאן זנים ים-תיכוניים שמרחפים בין המסורת לבין החדשנות. היינות מאפשרים התרשמות גם מהיכולת הטכנולוגית של היקב והתמודדותה עם תנאי השטח בימים לא קלים אלה, ומגיעים לתוצאה מרשימה בכוס.
תחנה שנייה: יקב דלתון
יקב דלתון, מחלוצי היקבים בגליל העליון, היה הראשון שהוקם באזור פארק התעשיות, הרבה לפני שהמקום נעשה מרכז יין אזורי. כמי שעובדים שם כבר שלושה עשורים, אנשי היקב יודעים היטב מהי המשמעות של “לחיות מסבב לסבב”.
בדצמבר האחרון ציינו בדלתון 30 שנה להקמת היקב שייסדה משפחת הרוני. הסיפור שלהם מתחיל בראשית שנות ה-90, כשמתי ואלכס הרוני עלו לישראל עם חזון ברור לא רק של עשיית יין, אלא של בניית מסגרת שמשלבת ייצור, חקלאות, תיירות וקשר לאדמה. הקמת יקב דלתון ב-1995 הייתה הצעד הראשון במסע ארוך של השקעה, למידה ושיתוף פעולה עם כורמים מקומיים. היקב ממשיך לחדש גם היום, ומייצר יין שמבטא את הטרואר הצפוני ומשמר את השילוב העדין בין מסורת משפחתית וידע מקצועי מתקדם.
יקב דלתון הוא היחיד בסביבה שנותר פתוח גם בימים אלה וממשיך לעבוד כרגיל - גם תחת אש. ביקב גאים לספר כי מרכז המבקרים לא נסגר לרגע, והם שמחים על כך שמגיעים מבקרים, גם אם לא רבים. במקום יש מיגוניות וממ”ד גדול.
תחנה שלישית: יקב כרם שבו
יקב כרם שבו, שהוקם על ידי גבי סדן לפני 20 שנה בדיוק, שוכן על הגבעות עתירות החורש והאלונים בכפר ג’יש. כל ביקור במקום נפתח בהליכה בין שורות הכרמים ובתחושה המוחשית כל כך של הטבע ברגליים. הכרם מנוהל על פי עקרונות של חקלאות בת-קיימא, ההדברה בו מתבצעת באמצעים ביולוגיים ולא כימיים, והחומרים שמגיעים לאדמה וליין נבחרים בקפידה, תוך שמירה על הסביבה.
תחנה רביעית: מזקקת יוליוס
אומנם לא יין, ואומנם בגליל המערבי ולא העליון, אבל טוב לא פחות. לא מזמן יובל (ג’וב) הרגיל, האיש שעומד מאחורי מזקקת יוליוס, חזר לקיבוץ חניתה אחרי הפינוי בחרבות ברזל, אבל התחדשות המלחמה באזור יצרה שוב מגבלות במלאכת הזיקוק המקומית שנבנתה בעמל רב. ואף על פי כן, ההשקעה, המקצועיות והמסירות לתזקיקים האותנטיים והמיוחדים ממשיכות להכתיב את הדרך.
הרגיל, שהיה מבקר אלכוהול מצליח ב”טיים אאוט”, ארז את עצמו בשנת 2008, החליף את תל אביב בגליל והחל לחקור בדרך מעשית את עולם הזיקוק. מזקקת יוליוס שהקים בחניתה היא מפעל חיים קטן ופורץ דרך בישראל. כל תזקיק שנולד כאן - גראפה, ג’ין, ורמוט או ביטר - מבטא הקפדה רבה על חומרי גלם מקומיים וטבעיים בלבד, על תהליכים ידניים ועל מחויבות מוחלטת לקיימות, כך שהטעם מספר לא רק על הפרי אלא גם על המקום שבו נולד.
המזקקה סגורה למבקרים, והרגיל מספר שחניתה בימים אלה היא אזור קרב, אבל את ההזמנות אפשר לבצע באתר המזקקה (jullius.com) וכך לתמוך בהמשך פעילותו של החלום המזוקק.
תחנה חמישית: יקב הרי גליל
בקיבוץ יראון, במרחק מאות מטרים בלבד מגבול לבנון, נמצא יקב הרי גליל, על כרמיו והיין האיכותי שהוא מייצר. הנוף של מרכז המבקרים הוא מהמרגיעים והמזמינים שאפשר לחשוב עליהם, אבל אי אפשר להתעלם מהזיכרונות - וגם מהמציאות - של אזעקות וירי. מהפינוי הקודם ועד עתה, כל ביקור במקום הוא גם תזכורת לחוסן של מי שממשיך ליצור יין מול אי-הוודאות. כל בקבוק הוא עדות לכוח ההתמדה של האנשים שמאחורי הכרמים והיקב.
היום, כיוון שהכרמים ממשיכים לצמוח והענבים ממשיכים להתפתח, ואף שמרכז המבקרים היפה סגור, אנשי היקב מגיעים בכל יום לעבודתם כדי להבטיח שהתהליך לא ייעצר ושהיינות ימשיכו לצאת ללקוחות גם בתנאים הקשים האלה, ובוודאי בימי החג הרשמי של היין הישראלי, פסח.
תחנה שישית: יקב בן זמרה
במושב כרם בן זמרה יש רגע כזה שבו הנוף נפתח בבת אחת כשמרימים את הראש ממסך הטלפון: הרים, טרסות, שורות גפנים. ואז מבינים שהגובה כאן הוא אינו רק מספר. משהו בקצב החיים ואף בנשימה ממש משתנה. בתוך היופי הזה פועל יקב בן זמרה, יקב בוטיק של משפחת בוז’ו. זוהי משפחת חקלאים ותיקה, שמגדלת כרמים מאז תחילת שנות ה-80. החיבור הישיר בין הכרם ליקב, מהאדמה ועד הבקבוק, מורגש בכל לגימה מהיינות העמוקים שיוצרת הייננית הלה בוז’ו.
בימים כתיקונים מרכז המבקרים נפתח אל נוף רחב של הרים וגבעות ומציע טעימות יין מודרכות לצד אכילת גבינות. החוויה מתפתחת ביציאה אל הכרמים. שם, בין הגפנים, עם רוח קלה וריח אדמה, היין נטעם אחרת. פחות טקסי, יותר חי, שייך למקום שממנו הגיע.
התרעות פיקוד העורף