השעות האחרונות הביאו איתן רוח של תקווה תחת האפשרות להסכם מדיני היסטורי שיביא סוף למלחמה מול איראן, אבל עבור מי שמביט על לוח הטיסות בנמל התעופה בן גוריון, המציאות נראית הרבה פחות אופטימית. למרות השקט היחסי, המרחב האווירי של ישראל לא נפתח באופן מלא, והחשש מפני ירי טילים בעיקר מלבנון עדיין מהווה גורם מכריע בהחלטות של חברות התעופה הבינלאומיות.
גורמים בעולם התעופה עמם שוחחנו מסבירים שסוגיית הביטחון היא לא המכשול היחיד: רבים מהטייסים הישראלים הם אותם טייסים שטסו לטהרן וחזרה ממנה, וסביר שאחרי פעילות כה אינטנסיבית גם הם יזדקקו לימים או שבועות של הפסקה מעבודה פעילה. חלק מהם ימשיך בכוננות מלאה בחיל האוויר, בשל מצב האי וודאות והמשך היערכות צה"ל לכל אפשרות של הסלמה גם תחת הסכם הפסקת האש.
אחת הבעיות המרכזיות היא ההתנהלות של חברות התעופה הזרות, שלמרות הפסקת האש, לא ממהרות להודיע על חזרה לפעילות. מבחינתן, הפסקת אש של שבועיים היא פרק זמן קצר מדי כדי להניע מחדש מערך לוגיסטי מסובך, הכולל גיוס צוותים, הסדרת ביטוחי תעופה יקרים ותכנון קווי טיסה.
חברות רבות כבר הודיעו שהן לא יחזרו לישראל לפחות עד חודש ספטמבר, וחלקן אף מעבר לכך. מומחים בתחום מציינים שחברה זרה צריכה יציבות ביטחונית מוכחת לאורך זמן לפני שהיא מחליטה לסכן את המטוסים ואת הצוותים שלה. מצב שמוגדר כזמני לא מהווה תמריץ מספיק, במיוחד כשברקע נשמעים עדיין איומים מכיוון לבנון. ההערכה בקרב אנשי המקצוע היא שאם נראה חזרה של חברות זרות, הראשונות יהיו החברות מהמפרץ או חברות ממזרח אירופה, בעוד שהענקיות ממערב אירופה וצפון אמריקה ימתינו לראות שהשקט באמת יציב ומתמשך.
המציאות הזו משאירה את החברות הישראליות כברירת מחדל כמעט יחידה עבור הציבור, והן אכן מנסות להגדיל את הקיבולת ואת מספר הטיסות כדי לענות על הביקוש. עם זאת, הנוסעים הישראלים ניצבים בפני דילמה לא פשוטה, שכן עליהם להחליט האם הם מוכנים לקחת את הסיכון הכלכלי והאישי הכרוך בטיסה לחוץ לארץ בתקופה כזו.
החשש הוא שמתקפה פתאומית תביא שוב לסגירה מוחלטת של השמיים, מה שיותיר אלפי ישראלים תקועים ביעדים שונים ללא יכולת לחזור, כפי שקרה כבר בסבבים קודמים. בתוך כך, מחירי הטיסות נותרים גבוהים מאוד בגלל הביקוש שעולה על ההיצע המצומצם, והעובדה שאין תחרות מצד החברות הזרות רק מחמירה את המצב עבור הכיס של הצרכן הישראלי.
התמונות של ההרס והדיווחים על איומי הטילים נחקקו בזיכרון של התייר הממוצע בעולם, וקשה להאמין שעד קיץ 2026 נוכל לראות שוב קבוצות גדולות של תיירים זרים מטיילות ברחובות ירושלים או תל אביב. הגורמים המוסמכים מנסים להציג תמונה אופטימית של עלייה קלה, אבל כשמסתכלים על הנתונים בעיניים רואים שהמספרים נמוכים כמעט ב-100% בהשוואה לשנים רגילות, דהיינו: אין כמעט תיירים בישראל, אם בכלל.
התקווה היחידה כרגע היא שהסכם הקבע המסתמן יביא איתו לא רק שקט ביטחוני אלא גם ביטחון כלכלי לחברות התעופה, שיאפשר להן לתכנן קדימה ולהוריד את רמת הסיכון. ללא פתיחה מלאה של השמיים וחזרה של התחרות הבינלאומית, ענף התעופה והתיירות ימשיך לדמם ולסבול מהשלכות המלחמה עוד זמן רב אחרי שהירי ייפסק. בינתיים כרגע, למרות שבועיים של "אוויר" לישראלים, וגם לצה"ל, כרגע, השמיים נשארים מעוננים בחוסר ודאות.
התרעות פיקוד העורף