יצאנו ל-24 שעות בחיפה. הפעם הגעתי עם הבסטי, אבל אפשר כמובן גם עם בן זוג. זה עובד טוב בשני הפורמטים. הגענו עם תיאבון לאוכל טוב ורצון לקצת תרבות והיסטוריה.
צהריים: מסעדת "ראסיף 33"
התחלנו בעיר התחתית, כי אם כבר חיפה אז עד הסוף. ראסיף 33 היא בדיוק מה שהשם שלה מרמז, שכבות של היסטוריה עם טוויסט עכשווי. הבניין, הרחוב, ואפילו השם כולם מחוברים לנמל.
מדובר בבר קולינרי שלא מתאמץ להיות מתוחכם וזה דווקא היתרון שלו. התפריט נשען על מטבח ערבי מקומי, כזה שמבין שחומרי גלם טובים עושים את רוב העבודה. דגים טריים, ירקות מוואדי ניסנאס, תבלינים שלא עברו ועדת מיתוג והתוצאה מדויקת.
ישבנו על הבר, שהוא בעצם מטבח פתוח עם טאבון אבן, מהסוג שגורם לך להרגיש שאתה חלק מהסרוויס. הזמנו טרטר דג ים עם קראמבל פלאפל (כי למה לא), קובה נייה ושישברק שמצליחים להיות גם מנחמים וגם מעניינים. הביסים היו טובים מאד, מה שגרם לנו להסתקרן בכל פעם לקראת המנה הבאה.
אחר הצהריים: צ’ק אין במלון "קולוני" חיפה
מהעיר התחתית טיפסנו למושבה הגרמנית, ישר אל מלון קולוני. כאן כבר מדובר בסיפור אחר, או ליתר דיוק, בכמה סיפורים.
קיבל אותנו מיקי, מנכ"ל המלון וגילינו שאם תבקשו יפה, מיקי יפתח לכם שיעור היסטוריה פרטי ויעשה לכם סיור בכל חלקי המלון שכולו סיפור מרתק אחד גדול.
המבנה הוקם בשנת 1905 על ידי הטמפלרים, שימש כמלון ואירח קצינים בריטיים ואפילו את חברי ועדת פיל. בקיצור, אם הקירות כאן יתחילו לדבר, יש לנו פודקאסט לעונה שלמה.
מעבר לעיצוב היפה חלונות עץ, אריחים מצוירים ורהיטים שמרגישים כמו פעם והם אכן מפעם. יש במלון חדרים נעימים ומאובזרים כמו שצריך, בלי גינונים מיותרים. חלקם עם מרפסות לשדרות בן גוריון, שבערב הופכות למסלול תצוגה של חיפה היפה יותר. אם כבר מדברים על נוף, גג המלון נותן זווית מושלמת לגנים הבהאיים מצד אחד ולנמל מהצד שני.
לאחרונה פתח המלון את הדלת גם לאורחים מבחוץ ובתזמון מדויק הצטרף למטבח השף אנדריי בובר, שהרים את הבופה מדרגה בלי לשבור את המסורת. בחדר האוכל ההיסטורי, זה שפונה למושבה הגרמנית ואירח פעם קצינים בריטים ואנשי שלטון עות’מאני, תוכלו לדמיין את הסעודות שהתקיימו בו בגלגולים הקודמים של המלון.
חזרה לתפריט, שקשוקה ירוקה עם כרישה, אפונה, ברוקולי ותרד, לצד שקשוקה אדומה שכולם מכירים. כרובית בקארי ירוק וחלב קוקוס. סירניקי ביתיים רכים מסולת וגבינת תבורוג עם צימוקים ושמנת חמוצה, ממרח מטיאס לבן עם תפוחי אדמה ובצל מטוגן שמרגיש כמו ביס של פעם. ישנם גם מאפים טריים שמלווים טוב את הקפה וידאגו לסגור את פינת מלוח-מתוק של הבוקר.
ערב: בר מסעדה "ריב ווסט"
בערב חזרנו לעיר התחתית, כי מסתבר שזה המקום להיות בו כשחיפה מחליטה לפתוח כפתור. ריב ווסט התחיל בכלל כרעיון לפיצרייה בקורונה, אבל מהר מאוד הפך לבר גסטרונומי עם אופי ברור והרבה ביטחון.
השף נביל חנא פשוט מבשל ועושה את זה טוב. התפריט, לא גדול אבל חד, מציע מנות שמרגישות קצת תל אביב, קצת אירופה, אבל עם טוויסט אישי.
הזמנו כל מה שהולך טוב עם אלכוהול טרטר בקר ולחם מחמצת עם מלא חמאה, ספייריבס עם גלייז סילאן שהצליחו להיות גם מושחתים וגם מדויקים וסלט חסות בשביל להרגיש שסימנו וי על הבריא.
האלכוהול כאן הוא לא רק ליווי, הוא חלק מהחוויה. קוקטיילים מושקעים, שילובים לא צפויים, אבל הכל מאד טעים.
האווירה? תאורה נמוכה, מוזיקה נכונה, ואנשים שנראים כאילו הם בדיוק במקום שהם רוצים להיות בו. כל זאת אחרי התקופה האחרונה, לא מובן מאליו בכלל.
בוקר: סיור מודרך של יוצרים ומלאכת יד
אחרי לילה של חלומות מתוקים והחלטה בוגרת לא להגזים עם הקוקטיילים, פתחנו את הבוקר בסיור מודרך בשוק תלפיות. לא עוד שוק אלא כזה שעובר טרנספורמציה אמיתית. זה לא רק ירקות ודגים. זה אמנים, יזמים, אנשים שבחרו להישאר בחיפה ולבנות בה משהו חדש.
סיור יוצרים (מייקרים) בשוק תלפיות ובשכונת הדר בעיר, מציע הצצה אל מאחורי הקלעים של בעלי מלאכה, אמנים וגלריות המחדשים את השוק. הסיור כולל היכרות עם האנשים מאחורי היצירות, כניסה לסטודיו, הדגמות חיות וביקור בחנויות יד שנייה, המציגים שילוב בין מסורת ליצירה מודרנית.
לפני שחוזרים הביתה: "קפה קוקו"
בכדי לסגור 24 שעות בחיפה כמו שצריך, השארנו את המתוק לסוף. קפה קוקו מרגיש כמו פריז עם מחירים של חיפה. מדובר בבולונז’רי פטיסרי מדויק, מהסוג שנותן לבצק לדבר בעד עצמו. אין מצב שתכנסו לקפה ותצאו ללא כריך או מאפה.
מודה שכשמדובר בפחמימות, זה חזק ממני. "נאלצנו לטעום כמעט מהכל" ולגלות שזה לא רק יפה, זה גם מאד טעים. במקום תמצאו כריכי פרעצל ולחמי מחמצת שנאפים במקום, עם מילויים של רוסטביף, פפרוני, גאודה, מוצרלה ומקושקשת.
גם בגזרת המאפים המלוחים יש עניין רב, קפרזה חמה עם מוצרלה ובשמל, מאפה תרד, ברד פודינג מלוח שמוכיח שלא כל מה שמתחיל בלחם נגמר בסנדוויץ'. הסיפור הגדול כאן הוא המתוקים. פטיסייר פיסטוק, קרפין וניל קרמל ומאפה מדהים של טרמיסו שמחזיק איזון יפה בין קפה לקרם.
לסיכום, אני חושבת שחיפה שלאחר שאגת הארי לא מנסה להעמיד פנים שהכול רגיל. יש בה עדיין רגעים של העיר המנסה להרים את הראש לאט. אבל לצד זה יש תנועה, מסעדות פתוחות, אנשים שיוצאים, מקומות שלא מוותרים לעצמם וזה בסוף הכי נעים ומשכנע שיש.
התרעות פיקוד העורף