נסיעות עיתונאים הכוללות ביקור ביקבים, במזקקות ויסקי או במבשלות בירה חביבות עלי, ולא קשה לנחש מדוע. טיולים כאלה כוללים מסע לא מרוסן של טעימות המתאפשר בזכות העובדה שנטל הנהיגה מוטל על מישהו אחר וגם תודות לכך שתמיד ימצאו עיתונאים ועיתונאיות שמתנזרים מאלכוהול.
ימים אחדים לפני חג הפסח, הוספתי לרשימת אזורי היין והאלכוהול שבהם ביקרתי את חבל שמפיין שבצפון צרפת, ממזרח לפריז. לשמפיין מגיעים – איך לא – בזכות השמפניה, שמאז שנות ה-30 של המאה הקודמת יכול רק משקה מבעבע תוצרת החבל הזה להיקרא כך. הרבה יחסי ציבור וכסף הושקעו כדי להפוך את המשקה המבעבע הזה להכרח בכל אירוע שרוצה להיראות חגיגי – החל מחגיגות נישואין, עבור בחלוקת תארים למנצחי מרוץ מכוניות וכלה בטקסי חתימה של חוזים.
השמפניה אינה מתייחדת בזן מסוים של ענבים (הזנים הבולטים הם שרדונה לבן, פינו נואר אדום או פינו מונייה) ותוספת של שמרים וסוכר תוך ניצול התסיסה השנייה עם העלאה של אחוז האלכוהול היו הגורמים ליצירתו המשתבחת של המשקה המבעבע. כל זה לא היה קורה ללא ההתפתחויות הטכנולוגיות באותה תקופה. באנגליה הצליחו לנפח בקבוקים מזכוכית עבה שאיפשרו את החזקתו של היין המבעבע מבלי שהבקבוק יתנפץ ובעזרת פקקי השעם וחוטי המתכת שעטפו אותם נשמרו הבועות בתוככי הבקבוק.
במלחמת העולם הראשונה הרסו התותחים הגרמנים חלקים חשובים מהקתדרלה, אך כולם שוחזרו. במלחמת העולם השנייה ניצלה הקתדרלה אבל העיר סבלה מהפגזות רבות. ב-7 במאי 1945 חתם בעיר זאת מפקד הוורמאכט, פילדמרשל אלפרד יודל, על הסכם הכניעה ללא תנאי של גרמניה לבעלות הברית. מול בית הכנסת של העיר הוקמה אנדרטה לזכרם של 226 יהודים מריימס והאזור שנרצחו על ידי הנאצים. בית הכנסת נבנה בשלהי המאה ה-19 עם בואם של יהודים שנמלטו מאלזס-לוריין. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא נהרס ושוקם אחריה.
כפר הנופש La Lac Dalitte שבו התגוררנו בחיק הטבע מצוי למעשה בחבל פיקרדי, הגובל מצפון לחבל שמפיין-ארדן. הכפר נמצא במרחק של שעה נסיעה מיורודיסני ו-50 דקות מנמל התעופה CDG. חבל ארץ זה אינו נהנה מאטרקציות תיירותיות למעט הקתדלה עצומת המימדים בבירת החבל אמיין (מאמצע יוני עד מחצית ספטמבר מתקיים מופע של "הקתדרלה בצבע" בעזרת טכניקת תאורה מודרנית). אולם בדומה לאלזס-לוריין, על אדמתו נמתחה החזית שבה כמעט נמחק דור שלם במלחמת העולם הראשונה. הקרב הידוע מכולם הוא המערכה על נהר הסום בסתיו 1916. במערכה זאת מצאו מותם 146,000 חיילים בריטים וצרפתים מן הצד האחד של החזית ו-164,000 מן הצד הגרמני שלה. כנראה ששתי מלחמות במאה אחת הספיקו לאירופים כדי להבין שעדיף ללגום יין מאשר להקיז דמם של בניהם.