"אתם חמישה?", שאלה אותי המארחת בכניסה למסעדה ההיא הקבועה שלנו לפני שנתיים.
גירדתי את פדחתי. כן. ארבעה ועגלת תינוק.
הסתכלתי על עצמי. הסתכלתי על החסון. "חמישה אשכרה?", שאלתי ספק אותו ספק את עצמי.
כבר שנתיים שאנו חמישה. מיליון ואחד שינויים שעברנו. אלף מטמורפוזות. מאתיים מצבי צבירה. דעות שהיו והשתנו. פחדים שהתקיימו ונעלמו. חרדות שנגדעו. חרדות חדשות שצצו פתאום.
וחשש אחד עצום שלא הגיע לרמת הפחד - איך נעשה את זה? איך נגדל שניים צמודים? איך עילי יהיה? איך הזוגיות שלנו תראה? מה יקרה מבחינה משפחתית? אולי אאבד את עצמי בדרך? אולי כבר איבדתי את עצמי מזמן ואני פשוט לא קוראת לילד (תרתי משמע) בשמו.
הבשורות הטובות כבר כאן: חשבתי שיהיה יותר גרוע, הרבה יותר גרוע. ואני עוד לא מדברת על הפחדים של ההתחלה, הלוגיסטיקה, ההנקה המשולבת, תשומת הלב (אולי לעצמי), המחסור הפסיכי בשעות השינה, ההורמונים המשתוללים (היוש לשנתיים אחרי - למה לעזאזל בכל קורסי העצמת אימהות/ עיסוי נפשות/ מדריכת ליחות/ פיזיותרפיית גבות - אף אחד לא מספר שההורמונים מוטרפים גם שנתיים אחרי?), חיפוש העבודה, חיפוש הנפש וחיפוש הגיזרה, שאולי אף פעם, אבל אף פעם לא תימצא?.
חשבתי שאני אסתובב סביב עצמי בתסכול בלתי נגמר כל שעות היום ואקטר על הפומו בזמן שנותר. המציאות היא קצת יותר אופטימית: אני פחות מקטרת (לפחות כך נדמה לי, בהנחה שאכילת ראשים לעצמי זה לא נחשב) ומשלימה עם הפומו בלית ברירה. חרדות ננטשו, גם היו חברים שעזבו בדרך, ולשם שינוי זה ממש בסדר. מצד שני, חברים התווספו והתחלתי קצת יותר לפרגן לעצמי. אולי אלו התובנות של להיות אמא לילד שלישי בגיל ארבעים וחצי.
הבנתי שחששות של אחרים הם לא חששות שלי ולשם שינוי קיבלתי את זה בהכלה, גם אם לא בהשלמה אין קץ.
הבנתי שהורות לשלושה יכולה להיות יותר קלה אם נעזרים בבייביסיטר מידי פעם, גם כדי רק לצאת לאימון.
והידיעה הזאת הורגת אותי קצת כל יום מבפנים ואני מנסה לומר לעצמי שלא עוד.
ולך יהלי אהובי (אתה תקרא את הטור עוד כמה שנים ותבין כמה אמא שלך רגשנית ופדחנית) - אני מאחלת שתגדל ותצמח ותהיה לאילן הכי גבוה בגוף ובנפש, שתמשיך בצחוקך המתגלגל להזכיר לי כמה אני נורמלית בזמנים שאני מרגישה הכי לא נורמלית ומשוגעת מדאגה ואהבה, שכל החיים תחייך ותצחק ותקליל כמו שאתה עושה היום, יהלי סמיילי שלנו. שתמשיך בסקרנות אינסופית לחקור, לשאול ולחקות, שתמשיך לשיר ולרקוד בשיא החן והסטייל, שתמשיך לטרוף את החיים כמו שאתה טורף את האוכל ובעיקר תמשיך ללמד את כולנו מהי המשמעות של הנאה מהדברים הקטנים והפשוטים - השמש, הרוח, המנוף, העלים הירוקים והחלזונות. הלוואי שנראה את העולם המשוגע שלנו בעיניים הטובות, התמימות והצוחקות שלך.
מזל טוב ילד שלנו אהוב, איזה מזל שאתה שלנו. בריאות ואושר גבר גבר מדהים. אמא ואבא כאן תמיד. תודה שאתה מראה לי שהכל אפשרי, בכל גיל, ותמיד אפשר להתחיל מחדש ולהתרגש כמו בפעם הראשונה, גם בלידה עם קורונה. ברכות חמות אהבת חיי. תודה שאתה הופך אותי כל יום לגרסה קצת יותר משמעותית של עצמי בחיי.
התרעות פיקוד העורף