כמה ימים אחרי שהתפזר הקונפטי של חגיגות השנה החדשה התכנסנו חבורת פריבילגיות שיכולות להתפנות באמצע שבוע בשש בערב לאירוע שאין לו קשר לילדים או לעבודה.
על הפרק הרצאה על הטרנדים לשנה שכבר התחילה והתחזית לכל מה שכבר כאן ולא שמנו לב. מה שבטוח זה ש 2026 תהיה השנה שלנו, שנת הנשים המתבגרות. העולם הבין שיותר משאנחנו צריכות לעבור את "גיל המעבר" אנחנו צריכות לדבר עליו ולטפל בסימפטומים שלו. נשים לא מסתפקות יותר במה שקופת החולים מסבסדת אחרי גיל ארבעים. גלי חום, קשיי שינה, הליבידו שנעלם לילה אחד בלי מכתב פרידה, כאבי פרקים, ערפל מחשבתי, כל אלה כבר לא גזירת גורל. גיל המעבר הוא שלב חיים עוצמתי הדורש הבנה, מענה ובעיקר הגדרה מחדש של נשיות מתבגרת.
"אני מוטרד מירידת הטוסטסטרון" לא אמר אף גבר בן חמישים לאף חבר שלו, כי מה להם ולהורמונים. וגם אנחנו במשך דורות, הצנענו את גיל המעבר כמו סוד משפחתי מביך, רעש רקע שהשתקנו כשנשאנו בכבדות תחושה של חוסר רלוונטיות על סופה של תקופה, הרגשנו פגומות ושתקנו. התמודדנו לבד עם שינויים פיזיים ונפשיים מטלטלים, ללא הכוונה רפואית מספקת או לגיטימציה חברתית. 2026 מובילה אותנו לקדמת הבמה. דור ה'סקס אנד סיטי' דורש יותר מאופנה מדויקת ואבקת קולגן. כנשים שגדלו על ברכי הפמיניזם וד"ר רות וסטהיימר שהובילה פתיחות מינית, פתרונות אסתטיים או ציפרלקס כבר לא מספקים אותנו. האג'נדה החדשה היא אופטימיזציה הורמונלית ותפקידה לשמור לנו על צפיפות עצם, בריאות הלב ולאפשר תפקוד קוגניטיבי גבוה במשך שנים. שלא רק ניראה צעירות ומתוחות אלא נהיה גם חדות ונוכחות.
הורמונים מסתבר זה כבר מזמן לא מילת גנאי, והדרך לנעורים, מה לעשות, עוברת לפעמים בחפיסת גלולות שעולה כשישים שקל לחודש. במקביל, טכנולוגיות בריאות לנשים, הFemTech יוצאות סוף־סוף מהשוליים ונכנסות למיינסטרים. תחום שהוזנח היסטורית בשל חוסר עניין לציבור (הגברי) זוכה עכשיו להשקעות, מחקרים ופתרונות קליניים. מערכת הבריאות מתחילה להכיר בכך שגיל המעבר הוא לא נישה או סטטיסטיקה לא מעניינת, אלא מצב בריאותי הדורש התאמות מדויקות וראויות.
מסתבר שב2026 האנטי-אייג'ינג OUT, ולונג'ביטי ( Longevity ) IN. המטרה היא כבר לא רק לחיות עד מאה ועשרים, אלא להגיע לגיל תשעים בלי מחלות כרוניות. לא לגרור רגליים בסוף הדרך, להבין שזו לא הכמות אלא האיכות וליהנות מאמצע ארוך של החיים שלנו. אז במקום להילחם גם בשעון עדיף שנתיידד עם משאבים שיעזרו לנו לשמור על הנעורים הפנימיים.
בתגובה להשתלטות העוינת של הדיגיטל על חיינו, תעלה הדרישה לחוויות אנושיות בלתי אמצעיות. אותנטיות, כנות, זמן איכות עם החברות שלך, וחופשות לא מתועדות יחליפו את ההרגל המגונה שפיתחתן, להציץ אחת לשנייה בסטורי ולחשוב שאתן מעודכנות. בדידות מסתבר, היא גורם סיכון בריאותי דומה לסיגריות. בסוף נגמר לך החמצן. לעומתה, קשרים חברתיים חזקים מפחיתים חרדה ודיכאון, תורמים לבריאות הלב ומחזקים את המערכת החיסונית. אנשים שיש להם חברים קרובים חיים בממוצע חמש שנים יותר.
פתאום קו־ליבינג עם החברות שלי, כשנזדקן, מרגיש לי יותר יוזמה מאריכת חיים מדחקה על חוות אלמנות שנקים במיאמי, שאני חוזרת עליה בכל יום הולדת של הבסטי. בעוד האנטי אייג'ינג מנסה לטשטש את סימני הזמן בעור, תעשיית הביוטי עוברת ממצב מלחמה למצב של תמיכה בביולוגיה. הבריאות התאית מנסה לייעל את ה"מפעלים" הקטנים שבונים את הגוף שלנו, התאים, כדי שיתפקדו בצורה חיונית למרות הגיל.
על פי מחקרים אנשים שתופסים את עצמם צעירים יותר, גם חיים יותר. אני כבר מזמן הבנתי שאת האושר קונים בקופסאות קטנות אצל הקוסמטיקאית ולא על הספה של הפסיכולוג, ומזל שמצאתי תור לעוד חודש. בשנים האחרונות יותר קל ללדת פסיכיאטר מאשר למצוא תור לאחד. בביקור האחרון שלי בקליניקה, בעודו ממלא מזרק זעיר בנוזל שקוף ומבטיח לגהץ את כל טרדות העולם מעל פניי, שלושה אזורים בשלושה תשלומים, סיפר לי הדוקטור על השליחות שהחלה בפקולטה למדעי הנפש. בסוף לימודי הפסיכיאטריה הבין ששליחות אמיתית היא אסתטיקה. הוא גם הבין, שאת הכסף הגדול לא יראה מנוגדי דיכאון אלא מצניחת עפעפיים.
אולי באמת אין ברירה אלא להעביר את בריאות הנפש שלנו דרך מזרק דקיק שיגהץ לנו את הקמטוטים בזויות העיניים? ולא כתבתי מילה על הai. על זה כולם מדברים. על גיל המעבר ועל נשים, פחות.
הטכנולוגיה אולי תומכת במדע ובבריאות התאית, אבל אין מצב שתוכל להחליף את המגע הנפלא של אילנה הקוסמטיקאית או את הכח המרפא שיש לפרלמנט הנשי שלי בימי שישי. בטח לא ב2026. המסקנה ראשונה שלי היא שכל מה שאישה צריכה זה בסטי אחת ותור לקוסמטיקאית. המסקנה השנייה והחד משמעית היא שאף בינה מלאכותית לא תחליף אף חברה שלי, בטח לא בחוות האלמנות במיאמי.
התרעות פיקוד העורף