מאז מתקפת השבעה באוקטובר והמלחמה המתמשכת, לצד החזית הביטחונית מתנהלת גם חזית אזרחית רחבה שמטרתה לחזק את החוסן של החברה הישראלית ולסייע לקהילות שנפגעו. חלק משמעותי מהמאמץ הזה נשען על הקשר בין ישראל לבין הקהילות היהודיות בעולם - קשר שמתורגם לגיוס משאבים, ליוזמות שיקום ולסיוע חירום בהיקפים חסרי תקדים.
לרגל יום האישה הבינלאומי, ארבע נשים שמובילות ארגונים פילנתרופיים מרכזיים הפועלים בזירה הבינלאומית מספרות על האחריות, ההחלטות והעשייה מאחורי אחד ממאמצי הסיוע הגדולים שידעה ישראל.
“הצפון לא חווה מתקפה אחת. הוא חווה שחיקה”, היא אומרת. מאז תחילת המלחמה הובילה מאלי, יחד עם הפדרציות היהודיות בקנדה גיוס כולל של כ175 מיליון דולר למגוון צרכים בישראל - מסיוע חירום ועד תמיכה בקהילות שנפגעו. בתוך המאמץ הרחב הזה הבינה כי הצפון עלול להפוך ל“קורבן השקט” של המלחמה, ויזמה מהלך ייעודי: הקמת קואליציה פאן קנדית לשיקום האזור. במסגרת זו הוקמה קרן משותפת בהיקף של כ50 מיליון דולר קנדי סך הכל, להשקעות ארוכות טווח, בעיקר בחינוך ובהשכלה גבוהה, ובהן בניין קנדה לסנאט ותארים מתקדמים באוניברסיטת תל חי.
“המשפחה לא חוזרת רק כי יש פחות ירי”, היא מדגישה. “היא חוזרת אם יש אופק לילדים”. מבחינתה, שיקום הוא אינו מענק חד פעמי אלא מחויבות מתמשכת, דווקא בתקופה שבה האנטישמיות הגוברת בעולם מחייבת חיזוק הקשר בין ישראל ליהדות התפוצות.
“בתקופה שבה העם היהודי מתמודד עם אתגרים חסרי תקדים - מאיומים על ביטחון אישי ואנטישמיות גוברת ברחבי העולם, דרך מדיניות אנטי־ישראלית ועד מלחמת קיום שמדינת ישראל ניצבת מולה - מתחדדת ההבנה שחיזוק הקשר בין קהילות העם היהודי אינו מותרות, אלא צורך אסטרטגי - קיומי”, היא אומרת.
לדבריה, השמירה על החיבור בין הקהילות, בניית נרטיב משותף ועדכני והתגייסות פילנתרופית יעילה להתמודדות עם צרכים חדשים ומורכבים - כל אלה הם חלק בלתי נפרד מביטחונו הלאומי של העם היהודי. “הקשר עם יהדות העולם הוא גם נכס לאומי וגם נכס ביטחוני, והוא מהווה מרכיב משמעותי בחוסנה ובביטחונה של מדינת ישראל.”
רודרמן מזהירה כי התמיכה הבינלאומית בישראל נשענת במידה רבה על מעורבותן של הקהילות היהודיות מעבר לים. לדבריה, האתגר המרכזי כיום אינו רק ההתמודדות עם אנטישמיות גוברת, אלא שמירה על תחושת חיבור ושותפות בתקופה של מתיחות ומחלוקות. “בלי קהילה יהודית מעורבת ופעילה, התמיכה האמריקנית בישראל לא הייתה נראית כפי שהיא היום”, היא מציינת.
במקביל לפעילות בזירה הבינלאומית, הובילה קרן משפחת רודרמן מאז תחילת המלחמה שורת יוזמות לחיזוק החוסן האזרחי בישראל, בהן תרומה של כ4 מיליון ש״ח למיגון המרכז הרפואי שמיר ותמיכה במיזם “עיר מקלט”, הפועל לשיפוץ והשמשת מקלטים בשכונות מגורים באמצעות התארגנות קהילתית של תושבים.
״ביום האישה אני גאה במיוחד במנהיגות הנשית שהובילה את המאמץ הזה בנחישות, באחריות וברגישות. גם כעת, נוכח האתגרים הביטחוניים המתמשכים והמלחמה עם איראן, נמשיך לעמוד לצד ישראל במחויבות מלאה, מתוך הבנה שהחוסן שלנו נבנה יחד״.
הקשר בין ישראל לבין יהדות התפוצות מקבל משמעות מחודשת מאז ה7 באוקטובר, והוא עומד גם במרכז פעילותה של קרן היסוד.
גם בזירה הבינלאומית הרחבה יותר, החיבור בין ישראל ליהדות התפוצות מקבל משמעות מחודשת מאז ה7 באוקטובר. עבור עדנה ויינשטוק-גבאי, מנכ״לית קרן היסוד, זו אינה רק סוגיה אסטרטגית - אלא מציאות יומיומית, מקצועית ואישית כאחד.
“בשנתיים וחצי האחרונות אני חיה את המתח שבין הבית לחזית הציבורית - כאמא לחמישה ילדים, שניים מהם לוחמים שלחמו בעזה, וכמי שמובילה ארגון שפועל יום יום לחזק את החברה הישראלית”, היא אומרת. מאז תחילת המלחמה גייסה קרן היסוד למעלה משני מיליארד שקלים לפרויקטים לאומיים שנועדו לחזק את החוסן של החברה הישראלית - הרשויות בדרום ובצפון, בתי חולים, הקרן לנפגעי טרור, הסוכנות היהודית, ותכניות חוסן קהילתיות.
אבל לדבריה, הסיפור אינו רק היקף המשאבים. “מעבר לסכומים, מדובר בקהילות שבוחרות לעמוד בסולידריות לצד ישראל גם כשהמציאות מורכבת - לא רק כאן, אלא גם מול גל אנטישמיות גובר והולך בעולם”.
הטלטלה של ה7 באוקטובר הורגשה היטב גם מחוץ לישראל. בתקופה שקדמה למלחמה נרשמה התרחקות מסוימת, בעיקר בקרב צעירים בקהילות שונות, אולם בתוך זמן קצר התמונה השתנתה. היקפי ההתגייסות עלו, משלחות סולידריות הגיעו לישראל, ונוצרה תחושת מחויבות הדדית עמוקה יותר. “התחזקה ההבנה שזה קשר דו כיווני - שישראל זקוקה לתפוצות חזקות, והתפוצות זקוקות לישראל חזקה”.
בפועל, המשמעות היא עבודה מתמשכת מול עשרות קהילות ומנהיגים ברחבי העולם - מיפוי צרכים, בניית תכניות שיקום ארוכות טווח בדרום ובצפון ויצירת יציבות בתוך מציאות משתנה. “חוסן אינו נבנה ביום אחד”, היא מדגישה, “הוא תוצאה של עקביות, אמון ותחושת שותפות אמיתית”.
בהתייחס ליום האישה, ויינשטוק-גבאי מדברת על הנהגה שמחזיקה מורכבות. “יש דיסוננס גדול כשהראש נדרש לקבל החלטות והלב נמצא במקום אחר. גם עכשיו עם תחילת מבצע "שאגת הארי", אני יוצאת אל השטח, גם אם זה אומר להסתכן עם אזעקות שתופסות אותי בדרכים, וזאת על מנת לפגוש את האנשים ואת הכאב של אלו שאיבדו את היקר להם מכל ואלו שנמצאים מחוסרי כל, היכולת לפעול ולייצר שינוי בתוך מציאות מורכבת היא זו שנותנת לי כוח”. בעיניה, הנהגה אינה מסתכמת בקבלת החלטות, אלא ביכולת לחבר בין גורמים שונים ולחזק תחושת שייכות. “אני רואה בתפקיד הזה שליחות. ההתמקדות בעשייה - גם ברגעים אישיים לא פשוטים - היא הדרך שלי לחבר בין אנשים ובין מדינת ישראל לעולם היהודי”.
התרעות פיקוד העורף