זהו סיפור על איש יוצא דופן (היום היו אומרים "מדהים") שלא ידע ולא רצה לספר על עצמו, אבל גם לא היה מאלה הממנפים את צניעותם. איש עניו אמיתי, שבלעדי השתתפותו לא היו נבנים שני נדבכים חשובים בתקומת ישראל. איש נטול אגו כמעט, בטוח בעצמו ללא יוהרה, שלא חש צורך להזכיר: אני עשיתי, ואלמלא אני אולי לא היו הדברים בכלל.
הוא האיש שבנה את בית"ר לצדו של זאב ז'בוטינסקי ואת מעריב לצדו של ד"ר עזריאל קרליבך. הם היו בעלי החזון, המנהיגים (יו"ר, היו אומרים היום). הוא היה הבנאי (CEO היום), תנאי הכרחי להגשמת החזון. בלעדיו הדברים לא היו מתרחשים. זהו אבא שלי – אריה דיסנצ'יק – אחד מקומץ העיתונאים שייסדו את מעריב. השנה ימלאו 40 שנה למותו, 60 שנה למות אשתו, אמי שולמית, ו־70 שנה להקמת מעריב. לפיכך נטלתי לעצמי את החירות לפרוץ את מעגלי ענוותנותו.
זמן קצר לפני הקמת בית"ר ביקר בריגה זאב ז'בוטינסקי. אישיותו הסוחפת ומשנתו הברורה הלהיבו עשרות ומאות. המונים הצטופפו להקשיב לו, נלכדו בקסם רעיונותיו וביקשו שינהיג אותם. ז'בוטינסקי נפגש עם רבים ועם אחדים בקבוצות קטנות. קבוצה אחת קטנה כזאת מנתה ארבעה אנשים ונקראה "פלדה", על שם ארבעת חבריה: אהרון צבי (גרישה) פרופס, בנימין (בנו) לובוצקי, אריה (לייב, לובה) דיסנצ'יק ויעקב (יאשה) הופמן. הסיפור הזה הגיע אלי לא מאבי אלא מיד שנייה. אבי, בניגוד למנהגו, חשף אותו באוזני ד"ר חן מרחביה, שהיה מעין היסטוריון רשמי של בית"ר. דיסנצ'יק שח לו את המעשה הזה כשנה לפני מותו.
המאמר הראשון שכתב בארץ היה ביידיש, בעיתון בשפה הזאת, וכותרתו "על הקבר הפתוח" – של ארלוזורוב, שנרצח בשנה הקודמת.
לבוגן (ד)
01103 (ו.וגג)
בשני ימי שני האחרונים סעד מנחם ביגין את ארוחת הערב על שולחנו של דיסנצ'יק עיתונאי של "הבקר" וסופר UP בתל אביב.
ד. ידע היכן ישוחרר ויגור בשעה 2010 בערב שחרורו, כלומר כ־40 דקות לפני ידיעת האחרים.
הערה: ד"ר אריה דיסנצ'יק, סגן מנהל של פלס, כותב ב"הבוקר". גר ברחוב הרב קוק 29. קצין בבית"ר. כתבנו אודותיו בזמנו פעמים מספר.
בפברואר 1977 הייתי כתב מעריב בוושינגטון. אבא בא לבקר. באותם ימים ביקר בוושינגטון גם ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, שבא לפגוש את העוף המוזר שזה עתה כבש את הבית הלבן - ג'ימי קרטר. היה תדרוך לכתבים הישראלים. ביקשתי רשות להביא את אבא. רבין שמח מאוד. בתום התדרוך פנינו ללכת, ורבין ביקש: "דיסנצ'יק, אתה יכול להישאר כמה דקות?". אבא נשאר. רבין שפך את לבו, ואמר שהמפגש עם קרטר היה נורא. הייתה אנטי־כימיה, והוא צופה זמנים קשים. בין השאר התלונן בבוז שהנשיא ביקש ממנו לומר לילה טוב לבתו איימי.
התרעות פיקוד העורף