לא מעט חוויות מוזרות עברתי במהלך שנים ארוכות של עריכת תחקירים במעריב. פעם אחת, לפני משהו כמו עשור וחצי, אפילו מצאתי את עצמי נזרק לניידת משטרה בעיצומו של תחקיר על סחר באיברים, בעת שמפלג שלם במחוז תל אביב מתעקש לשכנע אותי במשך שש שעות שאני לא סתם העיתונאי שחוקר את הפרשה, אלא הסוחר בכבודו ובעצמו.
כבר למחרת, בשעת בין ערביים, הגעתי למקום, מלווה בשני מקורותי. השארנו את הרכב במרחק כמה מאות מטרים, טיפסנו על סוללת העפר, ירדנו מצדה השני, ומצאנו את עצמנו בפנים. לאחר צעידה קצרה נוספת אל מרכז האתר שלפנו את המצלמה והתחלנו לצלם. לכאורה, כל מה שחיפשנו היה שם, בדגש על ערימות של אזבסט פריך ומסוכן שהיו מפוזרות לפני ההטמנה באדמה.
***
הסיומת המצחיקה של הסיפור הזה הגיעה כעבור כמה ימים. בערב פרסום הכתבה ביקשתי את תגובת המטמנה ואת תגובת המשרד לאיכות הסביבה לתמונות שצולמו בשטח. בשני המקומות לא ידעו, מטבע הדברים, שהייתי, ראיתי בעיני, וצילמתי בעצמי, ולכן הרשו לעצמם להפליג באגדות. מהמטמנה סיפרו לי שכמה ימים לפני שפניתי אליהם "בשעות הערב, נעשה ניסיון חמור לפגוע באתר על ידי חבלה מכוערת שנכשלה. אנשים שהגיעו לאתר פרצו מכולה של פסולת אזבסט ועסקו בפיזור תכולתה ובצילומה בשטח". לא פחות ולא יותר. אבל זה עוד כלום. המשרד לאיכות הסביבה, שהחליט לזרום עם גרסת המטמנה, לקח את הסיפור עוד צעד אחד קדימה. הפורצים, סיפר לי דובר המשרד, הביאו איתם אזבסט מהבית, פיזרו אותו, צילמו והעבירו את התמונות למעריב.
התרעות פיקוד העורף