מאז אותו בוקר נורא ב-7 באוקטובר החיים בישראל השתנו ללא היכר.  אזעקות, ריצה לממדי"ם ואווירת חירום. רקטות נופלות מדי יום בערים ואלפי משפחות מהדרום וגם מהצפון פונו מבתיהן. במקביל, יותר מ-300,000 חיילי מילואים נענו לקריאת המדינה ועזבו את בתיהם ואת משפחותיהם כדי לתרום למערכה הצבאית כנגד החמאס.

פיקוד העורף החליט: ניתן לקיים לימודים בגוש דן ללא הגבלות

הכלכלה מקרטעת כשחלק מהעסקים סגורים וחלקם פועלים מספר שעות ביום, ומצב הרוח הכללי קודר, כאשר האומה מתאבלת באופן קולקטיבי על האובדן והזוועות שהתרחשו ב7- באוקטובר. בנוסף לכך, לכל ישראלי יש את החשש המתמיד לגורלם של למעלה מ-200 בני ערובה ואלפי חיילים הנאבקים בגבורה בחזית. האימה, החרדה וחוסר המסגרת פוגעים במיוחד בילדים עם מוגבלויות.

עשרות ילדים עם צרכים מיוחדים נעקרו מבתיהם ורבים מאבותיהם זומנו למילואים, מה שהופך את המצב המשפחתי למסובך עוד יותר ומותיר את האימהות להתמודד עם האתגרים היומיומיים של ניהול הבית לבד. למרבה הצער, ישנם ילדים עם מוגבלויות אשר איבדו הורים או אחים בטבח ובקרבות שלאחריו, ואחרים איבדו קרובי משפחה.

הם חוו טראומות לא פשוטות, ועבור ילד עם מוגבלות, כל טראומה היא קשה יותר והטיפול בה ארוך וסבוך יותר. במאמץ מחמם לב לתמוך באלפי ילדים עם צרכים מיוחדים מהעוטף, יוצאים חיילי "גדולים במדים" למלונות המפונים מהעוטף ומחלקים אלפי טאבלטים איכותיים שבהם תוכנות למידה ומשחקים. 

חלוקת טאבלטים למפוני החינוך המיוחד (צילום: גדולים במדים)
חלוקת טאבלטים למפוני החינוך המיוחד (צילום: גדולים במדים)

 
"גדולים במדים" היא תכנית ייחודית לשילוב צעירים עם מוגבלות פיזית או נפשית בשירות התנדבותי בצה"ל במטרה לשלבם באופן זה בחברה ובשוק התעסוקה.

עשרות החיילים של התכנית יצאו לערים ויישובים בדרום כדי שכל משפחה שזקוקה לטאבלט תקבל אותו במהירות האפשרית. רוני ש' נמצא על הרצף, וסובל גם מסכיזופרניה וסוכרת, אבל קשיים אלה לא מנעו ממנו להגשים את חלומותיו.

בנחישות ובתמיכה אוהבת של ההורים ובעזרת מינון נכון של תרופות, הוא הגיע לאיזון ובשנה שעברה הגשים את חלום חייו להצטרף לצה"ל במסגרת "גדולים במדים". "החלום שלי היה להיות כמו כולם, ולעולם לא לתת למוגבלות שלי להפריע להצלחה שלי", אומר רוני. "והצלחתי בכך. אני חייל מן המניין! אני מחזיר טובה לעם ולמדינה שלי, אני רוצה שכמה שיותר ילדים כמוני יצליחו". זו הייתה אחת הסיבות שרוני התנדב להעביר טאבלטים לילדים עם מוגבלויות בדרום .בימים האחרונים הוא בילה שמונה שעות בניידת הטאבלטים של "גדולים במדים". במהלך החלוקה היו לא פעם אזעקות, אבל רוני היה נחוש לסיים את הרשימה. "אני יודע כמה זה חשוב ואני דבק במשימה".

מושקה פרוס ,בת 33, היא אם ל-5 ילדים, ביניהם מנדי בן ה-8 הסובל מפיגור שכלי קשה ומרותק לכיסא גלגלים: "אני גרה באשקלון, שם אנחנו רגילים מדי פעם לאזעקות  ורקטות, אבל בימים האחרונים זה הפך לסיוט אחד מתמשך. בשמחת תורה בבוקר התעוררנו ב-6:30 בבוקר לקול אזעקות שלא הפסיקו ושנמשכו לאורך כל היום.

חלוקת טאבלטים למפוני החינוך המיוחד (צילום: גדולים במדים)
חלוקת טאבלטים למפוני החינוך המיוחד (צילום: גדולים במדים)


אחרי החג נודע לנו שבאשקלון לבדה היו 107 אזעקות, מה שאומר שהיינו כל היום בריצה הלוך ושוב למרחב המוגן. בקושי הספקנו ללכת לשירותים. הפחד המתמיד, ובמיוחד ה'בומים' החזקים היו טראומטיים מאוד עבור כל הילדים, במיוחד עבור ילדים עם צרכים מיוחדים כמו מנדי, שעבורו האתגרים גדולים הרבה יותר. מנדי חש בפאניקה של כולם, והוא לא יודע איך לעבד או להתמודד עם הרגשות שלו”.

כשרוני וחבריו, שי ולנה, דפקו על דלת הבית של מושקה כשהם לבושים במדי צה"ל וביקשו להעביר טאבלט למנדי הקטן , היא התרגשה . "זו עזרה מהמעלה הראשונה. אנשים אינם יכולים לתאר לעצמם מה זה אומר להעסיק את מנדי. וזה לא רק הטאבלט, אלא גם הפתק מחמם הלב של מי שתרם את הטאבלט, שבו הוא מאחל למנדי ולכולנו כוח ואומץ לעבור את הזמנים המאתגרים הללו. המחווה הייתה מרגשת כל כך," אומרת מושקה. 
 
אורן ילד על הרצף. במהלך השנה, אביו ואימו יגאל ורינת , מנהלים  בית שמח ואופטימי ומתמודדים עם אתגרי גידול בנם בעל הצרכים המיוחדים, הודות לבית הספר המיוחד בו הוא לומד במשך רוב שעות היום. " החיים שלנו די רגועים בשגרה," אומרת רינת, אמו של אורן. עם תחילת המלחמה עיר מגוריהם שדרות הפכה לסיוט, כשבמקביל יגאל גויס ורינת החליטה לעבור לירושלים למשך התקופה הקרובה.

"ילדים משועממים בבית זה לא כיף לאף הורה, אבל ילד עם צרכים מיוחדים שנאלץ להישאר כלוא בבית ואינו מסוגל להעסיק את עצמו מאתגר כפליים," מסבירה רינת. "אורן הוא ילד שדורש תשומת לב מתמדת. בשעות שהוא בבית ביום רגיל, אני לא יכולה להוריד ממנו את העיניים לרגע. הוא צריך שאני אהיה איתו, אקשיב לו, אעזור לו בכל דבר קטן. אם אנחנו לא זמינים אפילו לרגע, הוא הולך 'לשגע' את האחים שלו. יש לו קשיי תקשורת והוא אינו יכול לבטא כראוי את מה שהוא רוצה, ולכן מהר מאוד אינטראקציות מסלימות להתקפי זעם, מריבות או גרוע מכך. הלילה הלכתי למטבח לשתי דקות לחמם משהו במיקרוגל אחרי שלא אכלתי כל היום, ולקח לי שעה שלמה להחזיר את הבית לסדר וכל זה בלי הלחץ הנוסף לגורלו של יגאל בצבא” אומרת רינת. "טאבלט הוא משהו ששומר על ילד עם צרכים מיוחדים רגוע ועסוק." 

רגע קבלת הטאבלט (צילום: גדולים במדים)
רגע קבלת הטאבלט (צילום: גדולים במדים)

 
"גדולים במדים" קיבלו אלפי בקשות לטאבלטים וחברי העמותה עובדים שעות נוספות כדי לתת מענה לביקוש. "המטרה שלנו," אמר הרב מנדי בלינצקי, מנכ"ל "יד לילד המיוחד", "היא שכל ילד שזקוק לטאבלט יקבל אותו. נוכחנו לדעת שזה נדרש והכרחי".

טאבלט אחד הגיע למשפחת דואק מאשקלון. "עברנו לאשקלון רק לאחרונה", אמר אברהם דואק, בן 45, חשמלאי שעלה עם משפחתו מצרפת לפני ארבע שנים. "מאז השבת החשוכה ההיא, אשתי והילדים מפוחדים מאוד". טיל אחד נפל ממש מעבר לרחוב. בני הזוג דואק ומשפחתם המפוחדת ארזו מזוודות ועזבו, בהתחלה התגוררו באלעד, שם מישהו הציע להם שימוש זמני בדירה ריקה, ועכשיו הם בבית שמש.

"כולם מבולבלים כל כך. אנחנו חיים 'על מזוודות'. לילדים אין מיטות רגילות, אין בתי ספר, חברים או צעצועים. זה קשה לכולנו, אבל זה מטריד במיוחד עבור דיוויד הקטן שיש לו אוטיזם. כשאין לדיוויד בית ספר, הוא זקוק לטיפול מסביב לשעון. מהשנייה הראשונה שהוא קיבל את הטאבלט, הוא הפך לעסוק יותר ורגוע יותר".

"עבור חלק מהילדים, טאבלטים הם מותרות. אבל עבור ילדים מיוחדים ומשפחותיהם, הטאבלטים  הם המרחב המוגן שלהם!" אמר סא"ל (מיל') אריאל אלמוג , יו"ר "גדולים במדים". "אנו  מקווים שהציבור ימשיך לתרום לפרויקט החיוני הזה, שעוזר לכל כך הרבה משפחות להתמודד עם אתגרי המלחמה".