בריחת המוחות נמשכת. לפי פרסום של מוסד שורש, העוסק בנושא אתגר ההגירה מישראל, שכתב פרופ’ דן בן־דוד: ישראלים שקיבלו תארים אקדמיים ממוסדות ישראליים מעדיפים לעבור לחו”ל, כאשר מיעוטם חוזר לארץ לאחר מספר שנים. ב־2014, על כל בעל תואר אקדמי שחזר לארץ, עזבו את המדינה 2.6 בעלי תואר אקדמי, כאשר נתון זה הוסיף לעלות, וב־2017 עלה יחס זה ל־4.5 עוזבים לכל חוזר.

שיעור ההגירה הגבוה ביותר הוא של בעלי תואר במדעים והנדסה בוגרי אוניברסיטאות - 9.2%. מניתוח תחומי הלימוד של הישראלים שעזבו עולה כי מספר הרופאים הישראלים במדינות ה־OECD היווה 14% ב־2016, כאשר בארץ הם מהווים בסך הכל 0.6% מהאוכלוסייה, כך שכל עזיבה כזו היא קריטית.

לא רק הרופאים הישראלים פופולרים באוניברסיטאות בארה”ב - ב־40 המחלקות המובילות באוניברסיטאות אמריקאיות במחלקות למדעי המחשב והכלכלה יש 95 חוקרים ישראלים, סדר גודל של שתי מחלקות בארץ. במנהל עסקים המצב אף חמור יותר, ויש 101 חוקרים ישראלים, המהווים גודל ממוצע של כשלוש וחצי מחלקות בארץ.

עוד עולה מהדוח כי מספר הישראלים ב־40 המחלקות המובילות לכימיה בארה”ב שווה ל־10% מכלל הסגל הבכיר בכימיה באוניברסיטאות המחקר בישראל. בפיזיקה מגיע שיעור זה ל־11%, בפילוסופיה ל־13%, במדעי המחשב 21%, בכלכלה 23% ובמנהל עסקים - 43%, כאשר יש מחלקות בארה”ב עם מספר דו־ספרתי של אנשי סגל ישראלים.

פרופ’ בן־דוד אומר כי “בעוד שיעורי ההגירה הכוללים מתוך האוכלוסייה בישראל עדיין נמוכים יחסית, הרי שהנתח שהעזיבה נוגסת מתוך חלקיה המשכילים ביותר של החברה - אלה החיוניים לשמירת מעמדה של ישראל בעולם המפותח - אינו חף מהשלכות”. הוא מוסיף כי “ממדי העזיבה, כיוון המגמה וכיוונה של ישראל כולה - מדינה שצריכה להישאר מספיק אטרקטיבית עבור אלה שמבוקשים מאוד במדינות אחרות - צריכים להדליק נורות אדומות בכל המסדרונות של קביעת העדיפויות הלאומיות של ישראל”.