טרם החזרה ללימודים מספרות שתי מורות ל"מעריב" על תנאי העבודה שלהן וטוענות לחוסר הערכה ותגמול נאות, המאלצים אותן לעבוד בעבודות נוספות כדי לגמור את החודש. ד', מורה לאנגלית בתיכון כבר יותר מ־20 שנה, נאלצת לעבוד אחר הצהריים כמורה פרטית. "למזלי הטוב, אני מורה לאנגלית, אז אף פעם אין לי בעיה למצוא תלמידים", היא אומרת. "אני מסיימת ללמד בבית הספר, נחה שעה וממשיכה ללמד בשיעורים פרטיים כמעט כל יום, כי המשכורת שאני מרוויחה ממשרד החינוך לא מספיקה. אני משלמת שכר דירה, מחזיקה בית, אוטו, ילדים. גם הרבה מחברותי נאלצות לתת שיעורים פרטיים כדי להשלים הכנסה, כי המשכורת לא מספיקה. אין ברירה".
ש', מורה שתתחיל את שנתה הרביעית במערכת מספרת: "לעבוד במשרד החינוך זה אחד התחביבים היותר יקרים שהיו לי, בגלל שהשכר כל כך נמוך. אני עובדת בנפח משרה של 70% וזה אף פעם לא מסתפק בשעות בבית הספר, כי לוקחים עבודה הביתה - בודקים מבחנים, כותבים מבחנים ומכינים מערכי שיעור". לדבריה, היא בחרה לעבוד רק ב־70% משרה, כי לטענתה לא ישתלם לה לעבוד במשרה מלאה. "אני מרוויחה בסביבות 3,000 שקל על נפח המשרה הזה, וזה לא מספיק, אז אני משלימה הכנסה כמורה פרטית. בחרתי לעבוד במשרה חלקית, כי ההבדל בשכר הוא מינורי, אבל עומס העבודה הוא משמעותי.
"הגעתי להוראה מתוך תחושה של שליחות, אבל עם כל הרצון הטוב, צריך להתפרנס, אז אני מוצאת דרכים נוספות להתפרנס. עבדתי כברמנית, בריסטה, עבודות שאפשר לתמרן איתן, אבל היה לי קשה, כי בבית הספר סיימתי לעבוד אחרי הצהריים, בהמשך עבדתי בלילה וקמתי למחרת מוקדם שוב לבית הספר. בחרתי להיפרד מהעבודה במסעדנות, כי היה לי קשה עם השעות".
"אני לא יודעת".
התרעות פיקוד העורף