בשבוע הבא תיפתח בקול תרועה רמה שנת הלימודים החדשה, אם לא יהיו שביתות מורים, אבל אלפים של ילדים ובני נוער שאמורים היו להיות חלק מהחגיגה לא יטלו בה חלק כמדי שנה ועליהם כמעט שלא מדברים. נכון לממוצע העשור האחרון כ-5,000 ילדים בגיל בית ספר יסודי אינם לוקחים חלק בלימודים מדי שנה והם מהווים פחות מאחוז מהתלמידים בגיל זה ובגילאי העל יסודי מדובר בכ-10,000 עד 15 אלף תלמידים שנפלטים מהמערכת ומהווים כאחוז וחצי בלבד מהתלמידים כשבמגזר הלא יהודי מדובר עדיין בכמעט כל ילד חמישי. כל זאת מבלי לקחת בחשבון את ה"נשירה הסמויה" של ילדים שרשומים ללימודים אבל לא מגיעים אליהם.

מדובר בפער דרמטי מכ-20% נשירה מהלימודים לפני ארבעים שנה, אבל גם באלפי בני נוער שהמערכת לא תמיד יודעת להתמודד איתם וחסרה את הכלים לכך, ולעיתים למרבה הצער מעדיפה לשמר את האקלים הבית ספרי מאשר להאבק עליהם בתוך המסגרת החינוכית. אלה ילדים שבמקרה הטוב נאלצים לעזוב את הלימודים כדי לסייע בפרנסת משפחות קשות יום, חסרי עורף משפחתי יציב שהוריהם יכולים להיות חולים כרוניים, עניים או עבריינים ואסירים, ילדים שהתייתמו ונקלעו לעוני או מצוקה ובמקרי הקיצון ילדים שסובלים מבית לא יציב ואף מסוכן, מהזנחה רגשית דרך הזנחה פיזית ועד התעללות פיזית ומינית מידי הוריהם או מבוגרים אחרים במשפחתם.

שלי (שם בדוי) מפרויקט "עלמה", מרכז של עמותת עלם לנערות וצעירות בקצה רצף הסיכון, היא כיום בת 19, אבל הגיעה לשם לפני שלוש שנים. כשהיתה עוד בגיל בית ספר נאלצה לעזוב את הלימודים בעיצומה של כיתה י' כשעוד לא היתה בת 16 בגלל מצוקה כלכלית שאילצה אותה לעבוד ובגלל אי השתלבותה החברתית בבית הספר.

"המשפחה שלי מתמודדת עם קשיים רבים מאז שאני קטנה", אמרה, "גם אני עברתי טראומות בילדות ובאותם ימים הבנתי שאני צריכה לשרוד פיזית ורגשית. המצב בבית לא היה טוב וכל הצוות בבית הספר ידע, המנהלת שלי כן נאבקה עלי וניסתה להתאים לי מערכת שעות ייחודית אבל זה לא עבד. די מהר, אחרי כמה חודשים, הבנתי שעשיתי טעות כי עבדתי אבל היו לי לא מעט שעות ביממה שיכולתי בדיעבד להקדיש ללימודים. כשעזבתי את בית הספר חתמתי עם אמא שלי על מסמך שאני לא שייכת יותר למסגרת החינוכית והתברר לי שאין ממנו חזרה אחורה. התחלתי ללמוד בפרוייקט היל"ה לנוער בסיכון אבל מדובר במסגרת מאד חלקית שקשה להתמיד בה ואין לך מסגרת בית ספרית תומכת סביבך".

תלמידים נבחנים. קרדיט: רועי אלימה, פלאש 90

עד מהרה מצבה הנפשי הידרדר לחיי רחוב והתמכרות לסמים. "ב'עלמה' התעקשו שלא אשן ברחוב. הגיעו אליי בכל שעה, וגרמו לי להרגיש הרבה פחות בודדה. מצאתי מקום שלא שופטים אותי בו גם כשברחתי לסמים, והכי חשוב – מאמינים בי". היום הקשר עם אמה השתפר והיא חזרה לגור בבית. היא ממשיכה להגיע לעלמה אבל כבר כמה חודשים עובדת בעבודה קבועה וגם פעילה חברתית נגד אלימות כלפי נשים אבל היא מדגישה: "מאד מפדח להגיע בגיל 19 לראיון עבודה כשיש לך בקושי עשר שנות לימוד. בבית הספר מאד מתרכזים בלימודים אבל לא במצב החברתי של בני הנוער ובמה שקורה בין השיעורים וזה חבל".

רעות גיא, מנהלת תחום קצה ונערות בעמותת עלם, אומרת למעריב: "לטעמי מערכת החינוך, שגם אנחנו פועלים במסגרתה, לא מוותרת כל כך מהר על הילדים אלא זאת שאלה של משאבים ונוהלים שחסרים. לבני הנוער שאנחנו פוגשים ברחוב יש נטייה טבעית להיפתח בפנינו יותר מאשר בפני הצוות החינוכי וזה קריטי. אנחנו מגלים שזרעי הסיכון לא נטמנים בגיל 17 אלא בגילאים מוקדמים הרבה יותר. יודעים שכל ילד חמישי בישראל נפגע מידי מבוגר בסביבתו הקרובה וכשאני שואלת למה לא סיפרתם בבית הספר התשובה הנפוצה היא שפשוט לא שאלו אותם אם מישהו פוגע בהם. יש יועצות ונשות חינוך שכן שואלות אבל אז השאלה היא מה עושים עם זה.

"במפגשים שלי עם מאות יועצות, חלק מהן מעידות שהן חסרות את הכלים לבד מחובת הדיווח לשירותי הרווחה כשהיא מתעוררת. ברווחה יש נטייה לשמור על שלום בית ולהשאיר את הילד כמה שיותר בקהילה ובבית, ואם כבר להוציא אותו למסגרת חסות ולא את המבוגר הפוגע או המזניח. עם כל הכבוד למסגרות חסות הנוער, זה לא תחליף לבית והרבה מבני הנוער הנפגעים מתייחסים להוצאה חוץ ביתית כאל כלא. אם במדינות אחרות כמו בהולנד למשל, מערכות הרווחה והחינוך משולבות לטובת הילד, כאן הן גם מופרדות מדי וגם פועלות בפרדיגמות מיושנות. לא הקיצוניות של להשאיר ילד בסביבה הפוגעת שלו משרתת את השיקום שלו ולא הוצאה שלו מכל מסגרת שהוא מכיר".

גיא מוסיפה: "רוב המקרים צריך לזכור, לא מדווחים. כי לבני הנוער אין נטייה לספר ולאנשי חינוך אין נטייה לשאול. אם נשים מדווחות על פגיעות מיניות בגיל 30 וגברים בגיל 50 חלק מהסיבות לתופעה היא שכשאפשר היה לטפל בזמן, בית הספר לא היה גורם משמעותי בשרשרת. כשאני שואלת מה היה כל כך נורא בבית שהרחוב כבר עדיף אני מגלה דברים איומים. עלם היא לא פתרון לאומי ויש אלפי ילדים שאנחנו לא מגיעים אליהם. גם יועצות ומחנכים שהולכים עד הסוף בליווי המקרים חסרות את התגמול, הכלים והסיוע לכך. המקרים הסבוכים דורשים את ההתגייסות הזאת של הממסד ולא רק 'ראש גדול' של אנשי חינוך מסויימים".

עלם עובדת עם נוער במצבי סיכון שונים לאורך כל השנה ובתקופה זו מלווה בני נוער רבים שנשרו מהמסגרות במטרה לסייע להם למצוא מסגרות מתאימות וללוות אותם בתהליך זה, בפרויקטים השונים של העמותה ברחבי הארץ. בימים אלה, על מנת לסייע לבני נוער נוספים שנשרו ממסגרות, ניתן לתרום באפליקציית פייבוקס תחת האייקון "תרומה לעמותות" ושם להקיש על עלם, או לתרום באתר elem.org.il.